המדינה טוענת שאברהם יעקב, הנאשם באונס שתי קשישות בבית אבות סיעודי, צריך להיעצר עד לתום משפטו ולא "לשבת" בבית. המדינה הגישה לבית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה לשחרר את יעקב למעצר בית מלא בביתו תחת פיקוחן של אשתו או אחותו, תוך הפקדת סכומי כסף וערבויות ובכפוף להתקנת איזוק אלקטרוני. כן הוצא נגדו צו איסור יציאה מן הארץ.
בית המשפט העליון הגדיר את כתב האישום שהוגש נגד יעקב "כמעורר שאט-נפש וסלידה". נטען שיעקב שהועסק בשלוש השנים האחרונות כמטפל סיעודי במחלקה לתשושי נפש בבית אבות, אנס שתי קשישות סיעודיות והסובלות מדמנציה ברמות שונות ואף ביצע באחת מהן מעשי סדום. ליעקב יוחסו שתי עבירות של אינוס בידי אחראי על חסר ישע ועבירה אחת של מעשה סדום בידי אחראי על חסר ישע.
שירות המבחן מצא שיעקב היה נתון במשך זמן רב במצב של אי-יציבות תעסוקתית, שהביאה לערעור דימויו העצמי. "תלותן הכמעט-מוחלטת של המתלוננות בו סיפקה לו תחושת חשיבות והייתה מקור לתחושת הערכה עצמית וכוח". שירות המבחן סבר שיעקב רואה במתלוננות כנושאות באחריות לבעייתיות בהתנהגותו, והוא אינו מפגין כלפיהן אמפתיה.
בית המשפט המחוזי קבע שנוכח העובדה שהאירועים נשוא כתב האישום אירעו במקום עבודתו של יעקב, ונוכח כך שקהל היעד שלהם היה "אוכלוסיה חלשה, מוגבלת ותלותית", ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח אשתו ואחותו בתוספת איזוק אלקטרוני ותוך תשלום ערבויות שונות - "דבר שיאיין את יכולתו לבוא במגע עם האוכלוסיה ברת הסיכון".
בערר טענה המדינה שהעבירות המיוחסות ליעקב, נסיבות ביצוען ומאפייניו האישיים של הנאשם, כפי שתוארו בתסקיר, מצביעים על כך שאין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו ולפיכך, יש לעצרו עד לתום ההליכים.
יעקב השיב שיש לסמוך על האמור בתסקיר המבחן ולהשאירו במעצר בית. "הוטלו עלי מגבלות שונות שדי בהן כדי לאיין את מסוכנותי הנטענת. יש ליתן משקל לעובדה שבית המשפט המחוזי ערך איזון בין השיקולים השונים וראה לשחררני לחלופת מעצר". לדברי יעקב, לא הוצגה חוות-דעת רפואית בדבר מצבן של המתלוננות, ואין ראיה המצביעה על כך שהן סובלות מדמנציה. לטענתו, המעשים שביצע במתלוננת נשוא האישום השני נעשו בהסכמתה המלאה.
המטפל מסוכן בית המשפט העליון קיבל את הערר וקבע שיעקב ייעצר עד לתום ההליכים. "חומר הראיות הלכאורי שהצטבר נגד המשיב במגבש פוטנציאל ראייתי ברור להרשעתו בתום ההליך, הן בנוגע לאישום הראשון שלגבי עובדותיו לא נפלה בין הצדדים מחלוקת, הן בנוגע לאישום השני.
"כפי שציין בית המשפט המחוזי, בנוגע לאישום אחרון זה, הובאו על-ידי המדינה ראיות שכללו תעודה רפואית והודעות של המשיב ושל רופאה העובדת בבית האבות ומכירה את המתלוננת היכרות אישית. ראיות אלה יש בהן, על פניהן, כדי לסתור את טענתו של המשיב כי המתלוננת באישום זה לא הייתה חסרת ישע. המסכת הראייתית האמורה, מעידה בבירור על מסוכנותו של המשיב אשר ניצל את כוחו, מעמדו ונגישותו אל קורבנותיו, לא חס על מצבן ועל חוסר יכולתן להתנגד לו, וסיפק באמצעותן את צרכיו, תוך פגיעה קשה בכבודן.
"מעשהו של המשיב לא בוצע באופן חד-פעמי והוא נעשה כלפי יותר ממתלוננת אחת, דבר המקנה משנה תוקף למסוכנות הנובעת ממנו. המערער לא היסס מלבצע את המעשים המיוחסים לו במועדים שונים, על-אף שידע - כאיש צוות - כי מעשיו חשופים לצילום ולמעקב. גם מכך אין לנו אלא להסיק על מסוכנות גבוהה נעדרת גבולות.
"התרשמותו של שירות המבחן מלמדת כי המשיב אינו מפנים את הפסול שבמעשיו ואף רואה את קורבנותיו כאחראיות למעשים שיוחסו לו", דברי בית המשפט.