מתן לוי תבע את איסתא ישראל בע"מ בבית משפט השלום בירושלים לאחר שגורש מסין בבושת פנים ונגרמה לו עוגמת נפש. לוי ביקש פיצוי כספי בגין נזקים ישירים ועקיפים והאשים את איסתא ברשלנות ובמחדל.
לדבריו, החברה יצרה בפניו מצג שווא לפיו אשרת הכניסה תקפה, למרות שפרטיה לא התאימו למועד הגעתו לסין ועל-אף שהסב את תשומת לב נציגיה לכך בטרם יציאתו מהארץ.
בהיעדר אשרת כניסה כמתחייב, עוכב לוי עם נחיתתו על-ידי הרשויות בסין ושהותו נאסרה. בהמשך הועלה על מטוס לפריז בליווי משטרתי ומשם הועבר בליווי רשויות ההגירה בצרפת למטוס שהחזירו לישראל. משך הזמן בו נאלץ לוי לטוס הסתכם בשלושה ימים.
הנתבעת הודתה באחריותה לטעות וטענה שפעלה להסדרת אשרת כניסה אחרת לסין והציעה שיטוס ליעד אחר לפי בקשתו, תוך מספר ימים ממועד הטיסה המקורי המתוכנן. "התובע לא הקטין את נזקיו בדחיית הצעותינו, אף שהודענו לו שהטיסות החלופיות תהיינה על חשבוננו". הנתבעת הוסיפה שאין ראיות מספיקות להוכחת הנזקים להם טען לוי.
בפסק הדין חייבה השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס את איסתא לשלם ללוי למעלה מ-10,000 שקלים. היא אמרה שהשתכנעה "כי אכן נגרמה אי נוחות משמעותית לתובע בגין עיכובו בשדה התעופה והטסתו לישראל".
השופטת הוסיפה כי "הוכח כי נגרמו לו עלבון ועוגמת נפש בשל עיכובו בשדה התעופה וליוויו על-ידי שוטרים ו/או שלטונות ההגירה בשתי המדינות אליהן הגיע: סין וצרפת".
הודגש על-ידי השופטת כי "המסגרת הנורמטיבית לבחינת גובה הנזק, היא לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפקרת חוזה) תשל"א-1970, שעניינו תשלום פיצויי הסתמכות וזאת בשל מצג שווא רשלני שהוצג לתובע על-ידי הנתבעת". השופטת ציינה כי היה מצופה מלוי להקטין את נזקיו ולקבל את אחת מהצעותיה של איסתא אלא שהוא דחה את כולן.