צבי זאדה הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על הכרעת דין וגזר-דין שניתנו על-ידי בית משפט השלום בעיר שהרשיע אותו, על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בנהיגה בשכרות.
בית משפט השלום גזר על זאדה קנס בסך 2,500 שקל ופסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים. בנוסף, הוא נפסל פסילה על תנאי לחמישה חודשים לתקופה של שנתיים.
זאדה ביקש להתיר לו לחזור בו מהודאתו, ולחלופין עירער על חומרת העונש. לטענתו, חומר הראיות לא היה מביא להרשעתו, ובכתב הערעור מנה סניגורו שורה של פגמים בחומר הראיות שלטענתו די בכל אחד מהם כדי להוביל לזיכויו של זאדה. לכתב הערעור צורף תצהירו של זאדה, לפיו מי שהיה סניגורו בבית משפט השלום הודיע לו על ההסדר רק ביום הדיון, והוא הסכים להסדר מבלי שהבין כי הודאתו בעבירת הנהיגה בשכרות משמעותה שייקבע כי שתה פי 2.5 מהכמות המותרת בעוד ששתה מעט.
בית המשפט המחוזי בירושלים פסק שדין הערעור להידחות. "באשר לחזרה מההודייה, אין מתקיימים במקרה דנן התנאים המצדיקים מתן היתר למהלך חריג של חזרה מהודייה. נפסק כי רק בנסיבות חריגות יתיר בית המשפט חזרה מהודייה לאחר מתן גזר דין, מה גם שבמקרה דנן היה המערער מיוצג בכל שלבי ההליך. קיומן או העדרן של ראיות המספיקות להרשעה נתון במחלוקת בין הצדדים, ומכל מקום אין מדובר במקרה קיצוני שבדיעבד מסתבר כי לא היה כל בסיס להגשת כתב האישום.
"האפשרות לחזרה מהודייה מתקיימת בעיקרו של דבר כאשר נופל בהודייה פסול עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודייה. בית המשפט מסיק קיומם של פגמים אלה על-פי מכלול הנסיבות שנלוו למתן ההודייה ונפסק כי העובדה שמדובר במי שהיה מיוצג מטה את הכף לעבר המסקנה שלא נפל פגם בהודייתו. המערער לא טען כי הופעל עליו לחץ להודות, או שלא הבין את משמעות ההליך מחמת ליקוי בכושר הבנתו. בחינה מחודשת של חומר הראיות ע"י סנגור אחר לאחר סיום ההליך אינה עילה מספקת להתיר חזרה מהודייה".
בית משפט המחוזי הוסיף שהעונש שנגזר על זאדה אינו חמור כלל ועיקר. "עונש זה מתחייב מן העבירה שביצע ומהוראות החוק. ניתן אף לומר שבית המשפט הקל עם המערער, בהתחשב בכך שבעבר הורשע בעבירות תעבורה שאינן קלות המצביעות על נהיגה בלתי אחראית, ואף נפסל פעמיים מלהחזיק רישיון נהיגה. אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו".
