משה מגידיש פנה לבית המשפט לתעבורה באשדוד בבקשה לבטל הכרעת דין שניתנה בהיעדרו ביום 15.2.09. כתב האישום ייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות מיום 5.12.08 כאשר נמסרה לו "הזמנה לדין", במועד רישום הדוח. לאחר שמגידיש הוזמן כדין ולא התייצב לדיון, הוא הורשע בהיעדרו. לאור בקשת מדור תביעות של המשטרה להטיל עליו מאסר בפועל, לא נגזר דינו, הדיון נדחה לטיעונים לעונש ומונה לו סניגור מהסניגוריה הציבורית.
בבקשה לביטול הכרעת הדין טען סניגורו, שהיה על המאשימה לציין שהיא עותרת לעונש על גבי כתב האישום, ולהודיע על כך לפני הכרעת הדין ולא אחריה. "לאור העתירה למאסר בפועל היה על בית המשפט להימנע מלהרשיע את הנאשם, ולדחות הדיון לצורך מינוי סניגור. מרשי כופר במיוחס לו, ומעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות בעיות ראייתיות קשות בתיק".
מדור התביעות של המשטרה התנגד לביטול הכרעת הדין, לאור העובדה שמגידיש זומן כדין לדיון, לא התייצב ולא הסביר את סיבת היעדרותו.
השופטת גילת שלו, קבעה בהחלטה: "לאור טענותיו של הסנגור לגופו של עניין לגבי הראיות, ולאור החשש שמא ייגרם לנאשם עיוות דין, בהתחשב בין היתר בחומרת העבירה ובחומרת העונש לו עותרת המאשימה, החלטתי כי יש מקום לבטל את הכרעת הדין".
היא הבהירה כי נאשמים שהוזמנו כדין למשפטם ב"עבירות קלות", שאינן טומנות בחובן מאסר, נשפטים בהיעדרם, שכן החוק רואה בהם כמי שוויתרו על זכותם להיות נוכחים במשפט, ולפי הפסיקה, ביטולם של פסקי דין כאלו, ייעשה במשורה.
לדברי השופטת, מנוסח סעיפים מסוימים בחוק סדר הדין הפלילי עולה, שאם תובע מודיע שבכוונתו לעתור לעונש מאסר בפועל, על בית המשפט למנות סניגור מיידית, עוד לפני הרשעת הנאשם. "לפיכך, כשם שבמקרה בו נאשם מתייצב, ונשמעת עתירת התביעה לעונש מאסר, בית המשפט אינו שומע את תשובת הנאשם לאישום ואינו מרשיעו גם אם הוא מודה בעבירה, אלא ממנה לו סנגור, הרי שמקל וחומר לא ניתן לראות באי התייצבותו משום הודאה. לפיכך, לאחר שנשמעה עתירת התביעה למאסר, לא ניתן לדעתי להחיל את הוראות סעיף 240 לחסד"פ ולא ניתן להרשיע את הנאשם מכוחו".
