מנהיגים יהודים חוזים בעצב בגורלה של יהדות דנמרק הזעומה - בבניה, שבמקרה הטוב עוזבים את שורשיהם, ובמקרה הגרוע, עוזבים את דנמרק כליל למען חיים חדשים.
יהדות דנמרק, שגם לפני 40 שנה עמדה על כאלפיים איש, נשאה את עיניה בתקווה עם בואם של המהגרים מפולין לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. אולם אפילו אז, נראה היה שהזיקה היהודית לא הייתה בראש מעייניהם של המהגרים החדשים, שכבר היטמעו בסביבתם הזרה.
כיום, לא נראה שהמצב הרבה יותר טוב. גל חדש של מהגרים יהודים לא נראה באופק. אדרבא, רבים מהיהודים עוזבים את המדינה, גם אם יעדם הוא לעיתים ישראל. אולם היהודים הוותיקים, אלה המעוניינים לשמור על צביונה של הקהילה, חוששים כי הם חוזים בקיצה של יהדות דנמרק.
"זו תהיה קהילה מאוד, מאוד קטנה, ותיראה יותר כמו מועדון תרבותי או חברתי", אמר בנט לקסנר, רבנה הראשי של דנמרק. "אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יקרה מחר, אבל כפי שאני רואה זאת עכשיו, מעט מאוד אנשים יזהו עצמם כיהודים מסורתיים".
במאמץ לשמר את הקהילה החליט אחד מארגוני היהודים לשלוח מכתבים ל-500 חברי קהילה שעזבו לחיים במדינות אחרות - כאלה המעניקות להם כביכול הזדמנויות חברתיות ודתיות טובות יותר. "הפתרון הוא להחזיק באלה שניתן להחזיק בהם, ולנסות לצרף חברים פוטנציאליים, שזה דבר קשה מאוד", אמר פין שוורץ, חבר הארגון היהודי Mosaiske Troessamfund.
מי שדווקא אינו מודאג מעתיד הקהילה היהודית הוא הפרופסור אנדרו באקסר, מורה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת פרדו באינדיאנה שבארצות הברית, ומחבר המחקר האקדמי בנושא יהדות דנמרק "לאחר מבצע ההצלה". באקסר גורס כי יהודי דנמרק חוששים מזה מאה שנים מגורל הקהילה. הוא טוען, כי על-אף חששם, הקהילה היהודית עדיין חיה וקיימת. במחקרו הוא טוען כי יהדות דנמרק אינה קהילה במובן הקלאסי, אלא מהווה קבוצה המושתתת על "סדרה של סמלים שמהם הפרט שואב ומעצב את הזהות של עצמו". החשש מקיצה של הקהילה "מבוסס על ההנחה שההטמעה והנישואין המעורבים יובילו להיעלמות הקהילה. אבל אינני בטוח שזו הנחה נכונה", אמר ל-JTA.
יהודי דנמרק אינם מעוניינים לראות את היהדות כ"סמל", כך טוען כותב המאמר ב-JTA. הם מעוניינים לשמר את מוסדות הקהילה - בתי הספר, בתי הכנסת, ובתי האבות - וחוששים לאבד את הצורך בקיומן.
לקריאת הכתבה המלאה.
