פלוני הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מחודש ספטמבר השנה. פלוני הורשע על-פי הודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, לאחר שהיכה את חברתו לשעבר ואיים עליה ועל אמה שירצח אותן. בית המשפט קיבל הצעה של הצדדים לדון את פלוני ל-12 חודשי מאסר, למאסר על-תנאי, וכן להפעיל מאסר על תנאי שעמד נגדו, חלקו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת תעמוד על 20 חודשים.
חרף הודאתו, פנה פלוני לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את הרשעתו, בטענה שסוגיית כשירותו לעמוד לדין מחמת מחלת נפש בה הוא לוקה, לא התבררה דיה.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שמצא כי שאלת כשירותו של פלוני לעמוד לדין ואחריותו למעשיו, נבחנה בהרחבה בידי בית משפט שלום, הערכאה הדיונית, שהסתייעה בחוות-דעת פסיכיאטרית. בית המשפט המחוזי שב ובחן את סוגיית הכשירות המשפטית של פלוני לאחר שנעזר בחוות-דעת מומחה, ודחה את טענותיו של פלוני בעניין.
שופט בית המשפט העליון,
אדמונד לוי, כתב בהחלטתו: "בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובגדרה הוא ביקש כי ימונה לו סנגור. בעקבות כך נתבקשה הסנגוריה הציבורית לבדוק אם תוכל ליטול על עצמה את הייצוג, וזו השיבה על כך בשלילה. בנסיבות אלו לא נותר לי אלא לבחון את הבקשה לגופה, ולאחר שעיינתי בפסקי הדין של ערכאות קמא לא מצאתי מקום ליתן רשות לערער".
השופט ציין כי "ההלכה הנוהגת היא כי ההליך השיפוטי בא לכדי מיצויו על-ידי דיון בפני שתי ערכאות. קיומו של ערעור שני הוא אפוא החריג לכלל, והוא נועד לעסוק בסוגיות משפטיות מהותיות להן עשויות להיות השלכות על ציבור גדול של מתדיינים. זה אינו המצב בעניינו של המבקש, באשר הוא עוסק בשאלה פרטנית - מצבו הנפשי בעת ביצוען של העבירות וכשירותו לעמוד לדין. סוגיה זו נבחנה בידי שתי ערכאות שהסתייעו במומחים לבריאות הנפש, ואין מקום לדון בה בשלישית. נוכח האמור, הבקשה נדחית".