קיבוץ הר עמשא הנמצא בפירוק יהפוך מקיבוץ ליישוב בסיווג אחר. הממשלה החליטה על שינוי סיווגו של הקיבוץ, ובכך אימצה את עמדתם של גורמי מקצוע במשרד החקלאות. במשרד החקלאות ממליצים על הפיכת הקיבוץ ליישוב לקהילתי, אך התושבים נוטים להניח, ברמת הערכה סבירה, כי מדובר במהלך שנועד להפקיע מהם אדמות לטובת עקורי גוש קטיף.
מאחר שמדובר בסוגייה המערבת מספר רב של משרדי ממשלה, קבעה ממשלת ישראל כי צוות מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד הפנים, גבריאל מימון, ובהשתתפות מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני; מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, מרדכי מרדכי; מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר, יוסי ישי; מנכ"ל משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, שרון קדמי; מנהל מינהל מקרקעי ישראל, ירון ביבי, ורשם האגודות השיתופיות, ארי זליגמן, יבחן את שינוי הסיווג של הקיבוץ ליישוב בעל אופי התיישבותי אחר.
תכנון היישוב ייעשה בהתאם לסיווג החדש בכפוף להחלטות גופי התכנון ושאר הגורמים המוסמכים, תוך שמירה על היבטים של איכות הסביבה ופריסת התיישבות. על הצוות להביא את המלצותיו בתוך 60 יום לאישור הממשלה ולצרף הצעה מפורטת ליישום המלצותיו.
התק"ם נטש את המקום קיבוץ הר עמשא הוקם בשנת 1983 על-ידי התנועה הקיבוצית המאוחדת. הקיבוץ הדרומי נמצא בשטח המועצה האזורית תמר, בין ערד לחברון. במהלך השנים, מאז הקמתו, אין בקיבוץ חברים, וכיום מתגוררות ביישוב מספר מועט של משפחות שאינן חברות באגודה השיתופית, כ-44 תושבים על-פי נתוני משרד הפנים. כמה משפחות בקיבוץ חזרו בשנים האחרונות בתשובה, בעידודה של תנועת חב"ד.
כך מייבשים יישוב חי בהודעת הממשלה נאמר כי ליישוב אין מצאי מספיק של קרקעות סמוך המאפשר את קיומו כיישוב המבוסס על חקלאות, למעט קרקעות המצויות בלב הנגב, מרחק של 45 דקות נסיעה מהיישוב. בהר עמשא טוענים כי החלטה זו משמעה: ניתוק ישוב מבודד מאמצעי היצור העיקרי שלו, מהלך שיכול להמיט כליה על היישוב כולו.
הר עמשא מתקיים על קו התפר של דרום הר חברון וחי על חקלאות ב-19 השנים האחרונות. המציאות באזור הוכיחה כי רק יישובים שלהם זיקה לאמצעי יצור חקלאיים שרדו. דוגמאות לכך ניתן למצוא ביישובים מעון, בית יתיר, כרמל ואחרים. כעת רוצה הממשלה להפוך אותו להתיישבות במתכונת שיתופית ברמה כזו או אחרת.
מזכיר היישוב, דודו בן-שבת, תקף את ההחלטה, ואמר ל-News1: "מדינה לא צריכה עוד פרוור שינה לבאר שבע או לקריית גת, ובעת הזאת, ובמיוחד על קו התפר, מול הרשות הפלשתינית צריך ישובים עם עמידה עצמאית שבדרך כלל מושגת באמצעות יכולת התפרנסות במקום - מחקלאות או ממיזמים הקשורים לקרקע".
לדברי בן-שבת, ביישוב קהילתי אין עתודות חקלאיות, ומקור הפרנסה נמצא במרחק. "לא מעשי שנכתת רגלינו עד מקום העבודה". משרד החקלאות זומם, לטענתו, מזה שנים לנתק את היישוב מהקרקע החקלאית, ולאמיתו של עניין נועד העניין לשרת את המטרה להעביר את הקרקע לבעלי עניין אחרים בנגב, ובתוכם מפוני גוש קטיף. "הדעת אינה סובלת שתהא העדפה מסוג זה בין מגזרי אוכלוסיה. מנסים לסכסך בין יהודים ליהודים", אמר.
