חדר אבו גויעד הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בעיר, לאחר שהרשיע אותו בעבירה של הסעת תושבת זרה השוהה שלא כדין בישראל, ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי.
ביום 1.11.06 הסיע המערער שוהה בלתי-חוקית מאזור מחסום המנהרות (בתחום ישראל) לכיוון בית צפפא. לדבריו, ההסעה נעשתה ללא תשלום ולאחר שהנוסעת הציגה לו כרטיס מגנטי שנחזה בעיניו לאישור כניסה לישראל. לא הייתה מחלוקת כי לא דובר באישור כניסה והמערער לא היה מסוגל לקרוא את הרשום על הכרטיס מאחר שאינו קורא עברית.
המערער טען בכתב הערעור, כי עלה בידו להראות שנסיבות המקרה הן כאלה שלא היה אמור לחשוד שהנוסעת נכנסה לישראל שלא כדין. "הימצאות הנוסעת מאות מטרים בתוך שטח ישראל בסמיכות למחסום צבאי, כאשר אין דרך להגיע למקום אלא על-ידי מעבר במחסום, מסירה את החשד שמדובר במי שנכנס לישראל ללא היתר. העליתי את הנוסעת לרכב בסמוך לרכב של שוטרי מג"ב שעיינו באותו כרטיס מגנטי שהוצג לי".
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לאחר שפסק שהמערער לא יכול היה לקרוא את הרשום על הכרטיס המגנטי מאחר שאינו קורא עברית, והדבר שולל את מסקנתו שדי היה בבחינת הכרטיס כדי להסיר חשד שמדובר בשוהה בלתי-חוקית. "אין לקבל את הטענה שהמערער יכול היה להניח שהנוסעת נכנסה כדין לישראל רק משום הימצאותה בסמוך למחסום, שהרי ניתן להעלות על הדעת דרכים שונות לעקוף את הבדיקה במחסום או להערים על הבודקים וכדומה".
עוד צוין כי "אף המערער עצמו לא ראה בנתון הנ"ל משום נתון ששולל קיומו של חשד, שכן שאל את הנוסעת אם היא רשאית להגיע לבית צפפא והאם בידה תעודה מתאימה (כאמור בהודעתו במשטרה ובחקירתו הנגדית בבית המשפט). נמצא כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות".
בית המשפט הוסיף שהעונש שהוטל על המערער מתון ואין מקום להתערב בו. "אמנם למערער אין הרשעות קודמות בעבירה דומה, אך הוא הורשע בביצוע מספר רב של עבירות מסוגים שונים, מה שמצביע על כך שאין עליו מורא החוק. אנו דוחים גם את הערעור על גזר הדין".
