ראש לע"מ: לא לעסוק בהסברה

גדעון לוי מעיתון הארץ סיפר לנוכחים כי התלבט אם לבוא לכינוס בהתנחלות אריאל, ולבסוף החליט להגיע ("אם מרכז אקדמי מזמין אותי - מחובתי לבוא"). הוא התייחס לדברי קודמו, ואמר: "אם מנהל לשכת העיתונות הממשלתית מדבר כך - זה אות כבוד לישראל. לומר שלא חשובה ההסברה כשאתה נמצא בתפקיד כזה זה אות כבוד. הסברה היא מילה מכובסת לתעמולה, ובשתיהן אין צורך. לי לא חשוב מה חושבים עלינו, אלא מה אנו חושבים על עצמנו, לפני ההסברה. אני גאה בהיותי ישראלי ופטריוט, ולא אחת גם מתבייש בישראליותי. המבט צריך להיות אל תוך הישראליות פנימה". בהתייחסו למבצע עופרת יצוקה אמר: "מדברים על המלחמה בעזה, בשעה שכמעט לא היה מישהו שבאמת נלחם נגדנו. בטקס קבלת פרס נובל אמר אובמה שלושה דברים: 1. מלחמה צריכה להיות האמצעי האחרון; 2. השימוש בכוח צריך להיעשות באופן מידתי; 3. הימנעות ככל האפשר מפגיעה באזרחים. על הראשון אני יכול לערער, אבל שני התנאים האחרונים לא התקיימו בעזה, ולכן העולם רואה בזה מלחמה לא צודקת. "עולם ומלואו מנדה אותנו. אפשר להאשים עד מחר את אמנסטי ואת גולדסטון, את משמר זכויות האדם ואת האו"ם באנטישמיות. אפשר להאשים את טורקיה בגלל סדרת טלוויזיה, את שוודיה בגלל כתבה בעיתון ואת אנגליה שמקפידה על הפרדת רשויות. אבל רגע לפני שכועסים, עלינו לשאול את עצמנו: 'אולי גם לנו יש חלק בזה?'. אולי ללא דוח גולדסטון לא היו עולות השאלות. נגיד שלא היו פשעי מלחמה, לבדוק ולשאול מותר? זו המלחמה הראשונה מאז שנת 73' שלא הקמנו עליה ועדת חקירה, ודווקא היא הכי מגונה בעולם. נניח שלא הרגנו נשים וילדים, ונניח שלא השתמשנו בזרחן לבן - למה לא יצאנו נגד ריצ'ארד גולדסטון הציוני כאשר קבע מה שקבע ברואנדה וביוגוסלביה, ואת זה כן קיבלנו? במקום לקבל את הדברים - יוצאים נגד השליח. "מעמדה של ישראל הידרדר בעקבות המלחמה ההיא. מישהו צריך לקחת אחריות, ואני בטוח שלקראת המלחמה הבאה יביאו זאת כשיקול. העולם שופט אותנו אחרת ממדינות אחרות וטוב שכך. הוא שופט אותנו אחרת מסודן, מיוגוסלביה, מלוב ומסעודיה. עלינו לשלם את מחיר היותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. דמוקרטיה לא יכולה להתנהל עם 42 שנה של כיבוש צבאי ברוטלי בלי סוף בחצר האחורית. יש שנים שהכיבוש יותר אכזרי ויש שפחות. אין מדינה בעולם, גם לא אמריקה, שמכירה בכיבוש - לא בכותל ולא ביצהר. "אי-אפשר להתרברב במוסר יהודי. יש רק מוסר בינלאומי - המשפט הבינלאומי שעוצב בעקבות זוועות מלחמת העולם השנייה שהיהודים היו בין קרבנותיה הגדולים ביותר. זהו הקריטריון היחיד, שאינו מכוון דווקא נגד ישראל. הכיבוש לא חוקי, וישראל מתעלמת מן המשפט הבינלאומי מיומו הראשון של הכיבוש. אם נרצה או לא נרצה - זה ייגמר בהאג (בבית הדין לפשעי מלחמה, ע.י.), ומישהו יישפט בסוף. כשישראל הלכה לאוסלו העולם מחא לה כף, וגם בששת הימים כשניצחה מחא לה העולם כף. אך כשהיא הופכת לקוריאה הצפונית ומתעלמת מהעולם - איש לא יקשיב לנו", דברי גדעון לוי. אין אחריות פלשתינית בדוח גולדסטון על דבריו העיר דניאל סימן, וציין כי מסקנות דוח גולדסטון גובשו מראש, והוסרה בדוח אחריות מהצד הפלשתיני, שאינו מוכן לקבל את מדינת ישראל במזרח התיכון. "יש קמפוסים ומדינות מסוימות בעולם שהתייצבו נגדנו, אך צריך להזכיר שלאחר המלחמה רוב ממשלות העולם התייצבו לצידנו".

עידו אהרוני, איש משרד החוץ שנכח בחבר-הדיון, עמד על נושא מיתוג המקומות. לדבריו, אם ברזיל מתקשרת אוטומטית לכיף ופריז לרומנטיקה - למרות שקיים פער בין ה"מוצר" למותג - ישראל מתקשרת בעולם לקונפליקט, אפילו בעיני גדולי תומכיה. לדבריו, ביטחון לאומי אינו יכול להימדד אך ורק בעוצמה צבאית. "צריך לחגוג את החוזקות שלנו ולא את חולשותינו, כפי שעושים כל הזמן", אמר. אהרוני הציע לשפר את פתרון המשברים של ישראל עם העולם, וקרא להקמת חדר-מלחמה הסברתי לניהול משברים, דבר אותו מנסה הממשלה הנוכחית לעשות. עוד הוסיף: "צריך לשנות MODE, ולא להתמקד בזה כל הזמן. להבין שצריך לומר את מה שהעולם מעוניין לשמוע ולא את מה שיש לנו להשמיע. לעסוק בעוצמות נישה, למשל לספר לעולם על עוצמתנו הטכנולוגית. לעסוק בשיווק ממוקד, וזהו הפתרון ארוך הטווח".

מנחה חבר הדיון, יוני בן-מנחם, אמר: "יש 500-400 ערוצי לווין בערבית, ומולם אין אף ערוץ לווין ישראלי בשפה זו. שאלתי מדינאים מדוע נכשלת ישראל בהסברה, וקיבלתי שלוש תשובות:

• א. אין גוף מרכזי שיתאם בין גופי ההסברה, אך מאז מלחמת לבנון השנייה הוקם מערך הסברה לאומי עם שר הסברה. מה הם עושים?

• ב. נוהל קבלת ההחלטות של ממשלות ישראל לדורותיהן שגוי, ושיקול ההסברה אינו כלול בו;

• ג. אין די משאבים וכוח-אדם מיומן לעסוק בנושא. יש גם מישהו שאמר שהכל עניין של מדיניות".