כל בר דעת בסביבתי הקרובה יודע שאסור לדבר איתי לפני השעה 11 בבוקר. אני מעצבן, לא תקשורתי ולרוב בכלל ישן, שלא לדבר על לפתוח את הפה למשהו שהוא לא קפה שחור חזק עם חצי כפית סוכר. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל ומדי פעם רצוי לעבור על הכללים שלך, במיוחד כשיש סיבה טובה לכך. לעומתי, ידידתי ש' משקימה קום יחד עם מרוקני הפחים של תל אביב ומקיפה את פארק הירקון ארבע פעמים תוך כדי שהיא תוקעת ארוחת בוקר דשנה.
פגשתי אותה בתשע לפנות בוקר בכניסה ל'מזרין' ברחוב מונטיפיורי התל אביבי. ראשי מפוצץ מהנגאובר ועיני הלומות שינה. ש', לעומת זאת, נראתה רעננה למדי לאחר 10 ק"מ על ההליכון ועוד שעה על מכשיר העינויים הקרוי 'סטפר'. עלינו שלוש מדרגות ונכנסנו לתוככי בניין מתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת שמעוצב באופן מוקפד ומזכיר בית קפה אריסטוקרטי ישן: רצפות מעוטרות, תקרות גבוהות, הרבה פינות שקטות, חדר אירועים קטן ומרפסת פאטיו סוריאליסטית. ברקע התנגנה מוסיקת בוקר קלילה.
מזרין הוא מה שמכונה פטיסרי צרפתי עם השפעות אוסטרו-הונגריות. השם ניתן על שמו של הרחוב הפריזאי מזרין בו התגורר בעבר השף-קונדיטור אלון גולדמן, ממייסדי הרשת. "קפה דחוף" ביקשתי מהמלצרית האדיבה ששוטטה מחויכת בין השולחנות. תחת עייפות הבוקר הבחנתי סביב בראשים מבצבצים מעל מסכי לפטופים מגושמים, כמה זוגות צעירים השכימו קום לטובת בוקר רומנטי ובחדר הישיבות הסמוך התכנסו מספר אנשי עסקים לסגור עניינים ברומו של עולם. פתאום הבוקר נראה נחמד ורגוע.
במקור הוקם המקום לפני שלוש שנים וחצי כקונדיטוריה, אך עם הזמן התפתח למסעדה שמגישה ארוחות מלאות. הצצה חפוזה בתפריט גרמה לנו להבין שלא מדובר בעוד בית קפה תל אביבי סטנדרטי שמגיש ארוחות בוקר בנאליות. ארוחות הבוקר של מזרין מציבות רף חדש בעיר. לא עוד ביצה לבחירה, לחם, סלט וגבינה. פתחנו עם ארוחה שנקראת 'קווינמאן' (44 שקל) - קרואסון מחיטה מלאה עם מילוי בטטה אפויה (או חצילים), גבינה וביצים עלומות מעל. מדובר ביצירת אומנות מטריפת חושים שאסור בשום אופן לפספס. למנה הזו מתלווים סלט ירוק, מיץ טבעי או קפה.
עם האוכל בא התיאבון. הזמנו את ארוחת הבוקר הזוגית (96 שקל), המורכבת מתפריט מנות גדוש: תחילה הגיעו מבחר מזטים, כגון פלפלים קלויים עם גבינת פטה, צלחת של דג הרינג משובח, ברוסקטת סלמון כבוש עם גבינת שמנת, בצל וצנונית ומנת סלק עם גבינת פטה. בהמשך הצטרף לשולחן סלט ירקות עצום ומבחר לחמים טריים. אני בחרתי על חביתת עשבי תיבול, בעוד ש' טבלה לחמים חמים בביצת עין מבעבעת.
בשלב כלשהו הצטרפה לשולחננו מיטל, מנהלת המקום, קיבוצניקית בעבר ותל אביבית בהווה שהחלה את הרומן שלה עם מזרין בתור לקוחה נאמנה. בהשראת המקום צללנו עם מיטל לשיחות תרבותיות ארוכות, אך כשהשיחה גלשה לספרו האחרון של סראמאגו הרגשתי מיותר בשולחן וקפצתי לביקור בוויטרינת הקינוחים. המראה שנגלה לנגד עיני היה מהפנט: עשרות קינוחים במגוון צבעים וטעמים מפתים צבעו את הוויטרינה הקטנה. אישה חביבה שעברה לידי אמרה שספק אם בר רפאלי בתוך הוויטרינה הייתה מסוגלת לייצר עניין שכזה. הצדק איתה חשבתי והרגשתי מסוחרר מכל המתוק הזה.
הכל נראה טעים וצריך לבחור אחד. הלכתי על קינוח שנקרא 'נינה' (28 שקל) - תחתית של שכבת קראנץ' אגוזי לוז, במרכז אגסים מקורמלים עטופים בשוקולד חלב נוזלי ומעל מעטה שוקולד חלב קשה ושקדים. כל מילה כאן מיותרת... עוד אספרסו כפול העיר אותי סופית.
השעה כבר נשקה לאחר-הצהריים כשנפרדנו לשלום ממיטל. בחדר האירועים כבר החלו התארגנויות לקראת מסיבת רווקות על טהרת המתוקים. בטני קרקרה שוב אולם לא יכולתי לחשוב על שום דבר מלבד המיטה שלי.
