דמיאניוק חזר היום (ב', 21.12.09) לאולם בית המשפט במינכן שבגרמניה, לאחר הפוגה של שלושה שבועות, שהחלה יומיים לאחר פתיחת המשפט בשל מצבו הבריאותי של הנאשם. גם הבוקר הגיע דמיאניוק לאולם בית המשפט כשהוא מרותק לכיסא גלגלים, מכוסה בשמיכה ומונע על-ידי שני עוזרים. פרקליטו אמר כי החלים לגמרי מהדלקת שבגינה נדחה המשפט. דמיאניוק, אסיר מלחמה אוקראיני לשעבר, שהפך לשומר במחנה המוות סוביבור שבפולין בזמן מלחמת העולם השנייה, מואשם כמי שסייע להוביל יותר מ-27 אלף יהודים לתאי הגזים. הראיה המובילה במשפטו של דמיאניוק, היא תעודת הזהות שלו, המעידה על כך שהיה שומר במחנה סוביבור בין מרס לספטמבר בשנת 1943. המשפט של הקשיש בן ה-89 מהווה אתגר עבור מערכת המשפט הגרמנית. דיווח על כך בן נייט בעיתון דויטשה וולה. בעיקר נשאלת השאלה, מדוע עכשיו? מדוע עוסקת מערכת הצדק בחשוד הנאצי, לאחר שבית המשפט בישראל לא הצליח לפני יותר מעשור להרשיע אותו בגין חוסר ראיות? הבעייתיות נובעת גם מכך שרוב הראיות נגדו, מלבד תעודת הזהות, הינן נסיבתיות ונשענות על עדותם של 35 תובעים, שהינם קרובי משפחה של אלה שנרצחו בסוביבור, ועל זכרונם של ארבעה שורדי מחנה קשישים שמהימנות זכרונם לוקה מבחינה משפטית. פרקליט ההגנה, אולריך בוש, טען פעמים אינספור כי דמיאניוק עצמו היה קורבן של המשטר הנאצי. כאסיר מלחמה אוקראיני, הוא הפך ל'טרווינקי' - אזרח לא גרמני שהוכשר כדי לשמש כשומר במחנות הריכוז המרוחקים. הוא עשה זאת כדי שלא למות ברעב. ביומיים הראשונים של המשפט בתחילת דצמבר, בוש הפנה לבית המשפט את השאלה, 'מדוע עכשיו?', ושאל מדוע בוטלו משפטיהם של מפקדיו של דמיאניוק, בעיקר זה של קרל שטרייבל, שהועמד לדין בגרמניה בשנת 1976, ושמשפטו בוטל לאחר שפרקליטו הצליח לטעון כי לא היה מודע לאופי העבודה שהוכשרו השומרים עבורה. "כיצד אירע שמי שנתן את הפקודות חף מפשע, בעוד אלה שקיבלו את הפקודות אשמים?", אמר בוש בבית המשפט. השופטים ענו לו באומרם כי אין לחזור על טעויות העבר במשפט הנוכחי. ההיסטוריון יורג פרידריך מאמין כי משפטו של דמיאניוק מצביע על שתי התפתחויות חשובות בגישה המשפטית בגרמניה לנושא השואה. ראשית, נאלץ בית המשפט להגדיר מחדש מיהו פושע נאצי, ושנית, נראה שבית המשפט נכון בדעתו להסתמך על פחות ראיות מוצקות על-מנת להרשיע פושעים נאציים. בדיון שהתקיים היום נשמעו עדויותיהם של תובעי המשנה, קרובי משפחה של הנספים בסוביבור. פיליפ ג'ייקובס, בן 87 מאמסטרדם, סיפר שהוריו וארוסתו נרצחו במחנה ביולי 1943. הוא אמר שלמד על מותם רק חודשיים לאחר תום המלחמה, והודה כי הרגיש אשם שהוא עצמו הצליח להימלט מידי הנאצים. "איבדתי את אהבת חיי", אמר ברגש בפני באי בית המשפט. "עבורי, העבר עדיין מוחשי".