שי כאשריאן ערער לבית משפט המחוזי בבאר-שבע על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעיר מיום 15.10.09, שהרשיע אותו בהיעדרו בעבירה של נהיגה בדרך עירונית במהירות העולה על המותר.
על המערער הוטלו העונשים הבאים: קנס כספי בסך 3,000 שקל, פסילה בפועל ל-12 חודשים ופסילה על תנאי ל-6 חודשים.
בקשתו לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו נדחתה, והערעור התמקד כנגד חומרת העונש. בפן העובדתי לא הייתה מחלוקת שהמערער נמצא נוהג בכלי רכב במהירות של 133 קמ"ש בדרך עירונית, בה מותרת נהיגה במהירות של 50 קמ"ש בלבד.
לדברי בית המשפט המחוזי, "המערער חטא אפוא בנהיגה מופרזת ביותר כשהוא נוהג בדרך עירונית בשעות היום - שעה 14:18 ומסכן בכך את העושים שימוש בדרך".
בכתב הערעור טען המערער שבית משפט השלום החמיר עימו בהטילו עונש של פסילה בפועל לתקופה ממושכת, לנוכח העובדה שהוא משמש נהג של רופא ואין לו עבר תעבורתי מכביד. "יהיה זה נכון להתערב בעונש האמור ויש להסתפק בתקופת הפסילה אותה ריציתי מאז הפקדתי את רישיון הנהיגה שלו, והעומדת על 5 חודשים".
מנגד, טענה המדינה שיש לייחס חומרה יתרה לעובדה שהמערער נהג במהירות העולה פי שלושה מהמהירות המותרת במרכזה של עיר בצהרי יום, והדבר מלמד על החומרה הרבה שבמעשה.
השופטת
רחל ברקאי דחתה את הערעור. "שקלתי את טיעוני הצדדים שבאו בפני וסבורה אנכי כי אין בנסיבות הצדקה להתערבות בענישה אותה השית בית משפט קמא על המערער. כאשר מדובר בנהיגה במהירות מופרזת שכזו, היוצרת סיכון ממשי של העושים שימוש בדרך, יש להוציא מסר מרתיע ברור והוא הורדת נהגים כאלה מן הכביש לתקופה ממושכת... העובדה כי פרנסתו של המערער מנהיגה מטילה עליו חובה מוגברת לשמור על חוקי התנועה ולא יהא בכך כדי לקדם הקלה בעונשו".
