מאיה רוטמן, לי בירן, אלון ליטבק, ישראל בר און, יהודה סעדו, רוני דלומי; עד לפני חצי שעה (מרגע כתיבת שורות אלה) לא היה לי מושג מי הם האנשים הללו. בועז מעודה, הראל סקעת, הראל מויאל, ג'קו אייזנברג, שי גבסו, מארינה מקסימיליאן בלומין - כל אלה הם שמות שיצא לי להיתקל בהם פה ושם, ברם, אם תציבו אותם מולי במסדר זיהוי אין לי מושג ירוק מי הוא מי. לעולם לא אוכל להדביק את השם לפרצוף. אני יודע שאחד מהם נראה תימני (אני מניח שזה מעודה) ואחד מהם הולך עם כיפה ברסלבית לפעמים, לא?
הרבה מאוד אנשים מתרעמים ומתכעסים כשאני מודה, בעוונותי הרבים, שאין לי מושג מי הם כל הכוכבנים הללו. תחילה אנשים חושבים שאני משקר. שלא נעים לי להודות שאני צופה ב"כוכב נולד". פעם, כשהייתי ילד, אי אז בראשית שנות ה־80, כשסדרות כמו "דאלאס" או "שושלת" שודרו בטלוויזיה, אנשים מרקע סוציו־אקונומי מסוים היו נוהגים לשקר - הם לא היו מפספסים אף פרק אבל אם שאלת אותם על כך היו אומרים: "אני, דאלאס? מה, השתגעת? לא שם קצוץ על הקיטש הזה". ובכן, אני לא כזה. בי נשבעתי (באלוהים, בספר תנ"ך): מעולם לא צפיתי באף תוכנית של "כוכב נולד" (לפני שנים הכריחה אותי בתי המאומצת לצפות איתה בתוכנית. אחרי פחות מדקה וחצי נשברתי).
לבסוף, כשאנשים מתחילים להשתכנע שאכן מעולם לא צפיתי ב"כוכב נולד", הם מיד מטיחים בי האשמות חמורות. טוענים שזה נובע אצלי מאיזו התנשאות - אולי אפילו גזענות - אשכנזית מיושנת, אנכרוניסטית, לא רלוונטית. יכול להיות שהם צודקים. אבל לדעתי, לא צפיתי אף פעם ב"כוכב נולד" בעיקר כי זה משעמם אותי. ויש גם, כמובן, את עניין הריחוק האסתטי. יכול להיות שאני אדם רדוד ושטחי אבל מאוד קשה לי עם האסתטיקה של "כוכב נולד". המוזיקה שם לא מעניינת אותי. הפופ הישראלי של רוב יוצרי השירים המקוריים לא ממש מעניין אותי, אז למה שאקשיב לגרסאות הכיסוי של כל מיני פלונים אלמונים? המושג "קול יפה" לא מעניין אותי (לטעמי, הזמרים הכי טובים בעולם הם אלה שאין להם קול יפה בסטנדרטים המקובלים של קול יפה). הבגדים שאנשים לובשים ב"כוכב נולד" לא יפים בעיני. וצוות השופטים? ובכן, הממ... אני מאוד אוהב את צביקה פיק אבל זה לא מספיק, יו נואו.
אין לי בעיה עם עולם/תרבות/שפת הפופ. להפך. אני מעריץ פופ. "כוכב נולד" אינה פופ. "כוכב נולד" זו תמצית תרבות הסלבריטי. מהי מהותה של תרבות הסלבריטי? אני רוצה להיות מפורסם, כאן ועכשיו, ולא משנה בעבור מה. "כוכב נולד" ואחיותיה הגדולות מעבר לים ("אמריקן איידול", "אקס פקטור") הן הגרדום של הפופ. הן הסכנה להמשך קיומו של הפופ. הן האנטיכריסט.
ועוד עניין קטן: זו כבר קלישאה לומר ש"כוכב נולד" והדומות לה הן זירת הגלדיאטורים של ימינו. אני רק לא מבין למה יוצרי התוכנית לא לוקחים את זה צעד קדימה ופשוט יורים במי שמודח.
נינט טייב היא האדם היחיד שאני יודע לזהות מבין כל זוכי "כוכב נולד" (ושאר כוכבי הריאליטי הישראלי באשר הם). מישהו פעם הציג בינינו על המרפסת בקנטינה. עד אותו הרגע, לא היה לי מושג איך היא נראית. היא לבטח גם לא תזכור אותי. אין לה סיבה לזכור אותי. אבלבאותו הרגע, נינט עשתה עלי רושם של בחורה עלא כיפאק. יפה, אבל לא מדי. נחמדה, אבל לא מדי. מוכשרת, אבל לא מדי. אינטליגנטית, אבל לא מדי. היא "בת השכנים הסקסית". דה גירל נקסט דור. בעולם הפורנו מכנים בחורות מסוגה Amateur Porn. פורנו חובבני. אני מאוד נמשך לבחורות מסוג הפורנו החובבני, כך שמכל מגפת הריאליטי, דווקא הגיבורה הכי גדולה של היצור המפלצתי הזה נראתה לי אחלה בנאדם.
קומוניקטיבי, האלבום החדש והמדובר של נינט, לא מעניין אותי. אין לי שום דבר עם לחנים, טקסטים, שירה, נגינה והפקה מהסוג הזה. זה לא עולמי. אין בזאת כדי לשפוט אם זה טוב או לא. זה פשוט רחוק ממני מרחק שנות אור. וזה היה יכול להישאר כך אלמלא הסערה התקשורתית המתחוללת סביב זה.
כל הביקורות שקראתי על נינט (ואגב, גם על החדש של שי גבסו) היו מגוחכות; על המבקרים שתקפו את נינט על "הרוקנרוליות הלא קומוניקטיבית" שלה אין לי ממש מה להגיד. זה פשוט פאתטי ברמות בלתי נתפסות. זה לא רוק ולא בטיח. העיתונאים שהיללו ושיבחו את "הצעד האמיץ" שעשתה נינט באלבום ה"אלטרנטיבי" שלה (ובהם אנשים שאני מאוד מעריך, למשל רענן שקד ודנה ספקטור) תמהונים בעיני. על מה לעזאזל הם מדברים? האם הקשבנו לאותו אלבום? האם הם באמת חושבים ששי גבסו פנה לכיוונים "בוב דילניים וניל יאנגיים"? דילן ויאנג היו מתאבדים אם היו מודעים להשוואות האלה.
האלבומים של נינט וגבסו הם לא הבעיה. "כוכב נולד" היא לא הבעיה. הריאליטי, תרבות הסלבס - גם זו לא באמת הבעיה. הבעיה היא (שוב) אנחנו. העם הישראלי. אולי זו תוצאה של הכיבוש, החום, גלעד שליט, השד יודע מה - אבל איבדנו את זה. איבדנו את הצפון, המצפון ואמות המידה. כרגע נראה שאין לנו תקנה. יאללה, אחמדינג'אד, תוריד את הפצצה הזו כבר.
