רחמים ברוריאן העלה את חמתה של השופטת תמר בר-אשר צבן, שדנה בתביעה חסרת תום לב שהגיש נגד ולדיסלב דויטש, קשיש בן 84. לדבריו, ביום 6.5.2009, כשמכוניתו הייתה במצב של עצירה מוחלטת, נהג דויטש בקלנועית על המדרכה שמימין למכוניתו בחוסר זהירות, נתקל בערימת עצים ופגע במכוניתו וגרם לה נזק.
ברוריאן צירף הצעת מחיר לתיקון בסך של 1,608 שקל וכן תמונות של הנזק, ותבע הוצאות ופיצוי עבור טרדה בסך של 500 שקל.
דויטש הציג בכתב ההגנה גרסה שונה לגמרי. לדבריו, הוא אכן נסע בקלנועית על המדרכה ברחוב בית ישראל ובשלב מסוים נמנעה ממנו היכולת להמשיך לעבור במדרכה, מאחר שמכוניתו של ברוריאן הוחנתה כששני גלגליה הימניים על המדרכה וחסמה את המעבר. "בשל עומס תנועה בכביש, שקלתי לרדת מהקלנועית כדי למצוא דרך חלופית להתקדם ואז קפץ לעברי התובע מחנות סמוכה ודרש ממני את תעודת הזהות, כדי להעתיק את פרטיי בטענה שגרמתי נזק למכוניתו". דויטש הכחיש שגרם נזק כלשהו וביקש לדחות את התביעה.
השופטת דחתה את התביעה ומתחה ביקורת נוקבת על ברוריאן. "לאחר ששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי גרסתו של הנתבע מהימנה יותר ומשכנעת יותר. לא זו בלבד אלא שהתובע, שהעיד ראשון, טען כי החנה את מכוניתו על הכביש, ואף לא טרח ליישב את הדברים מאוחר יותר עם דברי הנתבע שטען כאמור, שהתובע חסם את המעבר על המדרכה. בנוסף לכך, התובע כלל לא הוכיח שנגרם נזק למכוניתו וכי ככל שנגרם, כי אז נזק זה אומנם נגרם מהקלנועית של הנתבע".
השופטת הוסיפה כי "מהתמונות שצורפו לכתב התביעה, כמו גם מהצעת המחיר לתיקון, אין ללמוד כי נזק ככל שנגרם, נגרם דווקא על-ידי הקלנועית. בהקשר זה אני מעדיפה את דברי הנתבע כי לא גרם כל נזק למכוניתו של התובע".
היא המשיכה ואמרה כי "למעלה מן הצורך אעיר כי ספק בעיני אם מי שחוסם מדרכה עם מכוניתו ובכך מונע מעבר של הולכי רגל, עגלות נכים, עגלות ילדים ובמקרה זה, קלנועית, זכאי לבוא בטרוניה כי בשל העמדת מכוניתו בצורה זו, נגרם לו נזק. מי שהחנה את מכוניתו כאמור ובשל כך שחסם את המעבר על המדרכה ניזוקה מכוניתו, ראוי שיישא בהוצאות תיקון הנזקים בעצמו. במקרה הנדון כאמור, בכל מקרה לא הוכיח התובע שנגרם נזק, ואם נגרם שהנתבע הוא זה שגרם לנזק. לפיכך, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות".