בית המשפט דחה (יום ב', 28.12.09) בקשה של המשטרה להאריך עד לתום ההליכים את מעצרו של נער בן 16 מהשומרון, שנחשד בהפצת כרוזים "מאיימים" כנגד תובעת משטרתית.
מדובר בכרוזים שהופצו בשני מועדים בסביבת מגוריה ובבנין שבו מתגוררת התובעת, ראש שלוחת התביעות מחוז ש"י שלוחת שומרון רפ"ק שיר לאופר. בית המשפט השלום בפתח תקוה קבע כי לשון הכרוזים אינה כוללת איומים וכי אין ראיות שהנער הפיץ אותם. השופטת עינת רון הורתה על שחרור הנער ממעצר הבית אך אסרה עליו את הכניסה לעיר פתח תקוה.
בכרוזים נכתב: "שיר מעורבת בדרך כלל ישירות במעשים רבים של התעללות משטרת ישראל ביהודים יקרים תושבי השומרון... בימים אלה שיר ומחלקתה מגבים משפטית את מלחמת השלטון 'במאחזים הבלתי חוקיים'... ידוע מה חשוב חז"ל על מי שמשתף פעולה עם שלטון עוין שמציק ומטריד יהודים ובשולחן ערוך גם נפסק שמי שמשתף פעולה עם שלטון עוין צריך לשלם על הנזקים שגרם לאחיו... יהודי אחראי למעשיו, והוא לא משתתף בעוול גם כאשר הוא בורג קטן במערכת ובוודאי לא כאשר הוא ראש מחלקה בה. יהודים אחרים שרואים שקשה לו לפרוש, עוזרים לו לפרוש מן החטא, תוך ערבות הדדית, איכפתיות וקיום הפסוק 'את אשר יאהב.. יוכיח. כך נזכה בעזרת ה' להפריד רע מטוב ולהיות ציבור שלא מתכופף ונכנע למערכות הקיימות אלא מושך את הציבור הקדוש בארץ ישראל לחיים של תורה".
ראתה בחור צעיר עם פאות הנער נעצר לאחר שנמצאו טביעות אצבעותיו על הכרוזים. הוא סירב לשתף פעולה עם חוקריו ושמר על זכות השתיקה. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען כי בשני מקרים איים על התובעת ואף ביצע עבירה של העלבת עובד ציבור. הנער נשלח למעצר בית בבית הוריו. המשטרה הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח בטענה כי אין להסתפק בחלופת מעצר על-רקע תוכנם ה"בוטה ומאיים" של הכרוזים" ובשל "אופי האיומים ונסיבות ביצוע העבירות יש בהם כדי להצביע על מסוכנות גבוהה מאד הנשקפת מהנער".
מנגד בא-כוחו של הנער עו"ד מוטי גרוסמן טען כי אין בידי התביעה ראיות שמרשו הוא זה שביצע את הפצת הכרוזים. לטענתו יש לדחות את עדות בתה בת 11 של המתלוננת כי ראתה בחדר המדרגות בבנין "בחור צעיר, חובש כיפה, בעל פאות מסולסלות". הוא אף טען כי טביעת האצבעות של הנער על הכרוזים אינה ראייה לחלוקתם על ידו וייתכן שהנער נגע בנייר עליו הודפסו הכרוזים בטרם הדפסתם.
לא נמצאו איומים כאמור בית המשפט דחה את הדרישה למעצר עד תום ההליכים ואף הורה לשחרר את הנער ללא תנאים ממעצר בבית הוריו. השופטת עינת רון קבעה כי לא נמצאה עילה למעצר שכן לא הוכח שהנער חילק או כתב את הכרוזים.
היא הוסיפה כי למעשה לא מצאה בכרוזים איומים. "קריאה חוזרת ונשנית בכרוז אינה מעלה כי יש בו איומים מפורשים". הכרוזים מבטאים "דעה שאינה נוחה" מהמתלוננת ומעבודתה כ"שלוחה של רשויות שלטוניות", אך בכך "אין כדי לעלות כדי עבירה לכאורה כלשהי". מותר לאזרח למחות כנגד כל פעולה של השלטון ואף לומר דבריו במפורש "ובלבד שיעשה כן באופן חוקי ועל-פי הוראות החוק וברי שאל לו כי בדבריו יישמעו איומים כלפי מאן דהוא או באם מדובר בעובדי הציבור - אל לו כי דבריו יכללו דברים שיש בהם משום העלבתם של עובדי הציבור".
לשון הכרוז "אינה מגלה איומים מפורשים ולכל היותר ואם בכלל הרי שיש בציטוט שהובא והמפנה אל השולחן הערוך משום איום מרומז ומשתמע אל המתלוננת כי אם לא תיטיב דרכיה ותמשיך לפגוע באחיה יהיה עליה לשלם בעבור הנזקים שגרמה לאחיה", נכתב בהחלטה.
יתרה מכך, גם המשנה לפרקליט המדינה עו"ד שי ניצן שהכרוז הובא בפניו, קבע כי הביטויים בו "אינם במדרג הגבוה של חומרה ...ו'אין וודאות קרובה כי הפגיעה הצפויה עלולה לא רק לפגוע בעובד הציבור בפרט אלא גם לפגוע פגיעה ממשית וקשה באופן מילוי התפקיד הציבורי ובכך לפגוע במערכת השירות הציבור ובאמון הציבור בה'".
