יוסי צור הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ערר על החלטת בית משפט השלום בקריית גת, שהורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על-רקע כתב אישום שהוגש נגדו והמייחס לו החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.
נטען, שביום 7.10.09 החזיק צור, ביחד עם אחר, למעלה מ-18 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין והוא נתפס כשהסמים עליו.
בכתב הערער טען צור, שבית המשפט השלום טעה כשהציב כמבחן וכקריטריון את הסיכוי שבסופו של יום הוא יישלח למאסר, ונתן משקל יתר למאסר המותנה חב ההפעלה התלוי ועומד נגדו. "כן טעה בית המשפט כשנמנע מלנמק את אי-קבלתה של המלצת שירות המבחן באשר לחלופה שהוצעה. ומסוכנותי הנטענת, אינה גבוהה מזו של המעורב האחר ששוחרר למעצר בית ולקבוצה טיפולית, ולא היה מקום לערוך אבחנה בינינו, בייחוד שעברו הפלילי של האחר מכביד יותר ומצבי הרפואי קשה יותר", אמר צור.
המדינה ביקשה לדחות את הערר. לדבריה, חלקו של צור חמור יותר והכלל הוא שאין לשלוח בשלב המעצר להליך גמילה, אלא אם כן הוא קוטע את הטיפול - דבר שאינו מתקיים בענייננו של צור.
השופט יעקב שפסר קבע בהחלטה שאין יסוד לערר. לדבריו, בית משפט השלום סקר בהחלטתו את עניינו של צור, בחן את עברו הפלילי המכביד ומצא שנשקפת ממנו מסוכנות שאינה מאפשרת את שחרורו. כמו-כן, בית משפט השלום קבע שקיים שוני ראייתי בין צור והמעורב האחר בפרשה וכי עוצמת הראיות נגד המעורב האחר נחלשה.
"בעניינו של העורר שלפנינו", אמר השופט, "אין כל קושי ראייתי משנתפס עם הסם על גופו, הליך הגמילה בו היה מעורב הופסק על ידו ביוזמתו הוא כ-5 חדשים קודם ביצוע העבירה נשוא תיק זה, ומעצרו זה אינו קוטע כל הליך טיפולי שהוא. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שננקטה איזו אפליה שהיא כנגד העורר נשוא ענייננו, שיש בה כדי לבסס טענתו זו. באשר למצבו הבריאותי של העורר, גם עניין זה הובא בחשבון בשקלול שיקוליו של בית המשפט קמא, ולא מצאתי כי נפל פגם גם בעניין זה. סוף דבר, בחינת החלטתו של בית המשפט קמא אינה מלמדת על הצדקה כלשהי להתערבות בה ובנסיבות אלה - נדחה הערר".