מאז ומעולם אהבתי יין. אני זוכר את הציפייה הדרוכה שהייתה מתעוררת בי בכל שנה לקראת סדר פסח, בו הותר לי ללגום ארבע כוסיות מהמשקה האדום ולהגיע למצב הנכון של התודעה. למען הסר ספק אבהיר כי על-אף חיבתי היתרה לשיכר ענבים, ולמעשה גם לבירה, שנאפס, וויסקי, אני שולט יפה בכמויות האלכוהול שאני צורך ואינני מכור לו. או שאני בהדחקה.
הכמיהה הילדותית למשקה הענבים המותסס הפציעה בזכרוני השבוע, כאשר נתקלתי בציטוט של לואי פסטר, אבי המיקרוביולוגיה, ממציא החיסון לכלבת וגם האיש שהפך את התססת השיכר למדע: "יש בבקבוק אחד של יין יותר פילוסופיה מאשר בכל הספרים גם יחד". את המשפט החביב הזה גיליתי בין דפיו של תפריט המסעדה של 'בית היין מעברות', בית יין שהותאם ליושביו והרחיב את תחום עיסוקו מחנות יין בלבד למקום מפגש ומסעדה.
את המסע לקיבוץ מעברות עשינו, בת זוגי ואני, במכוניתי החבוטה על כביש 4 מצפון לדרום בשמש חורפית מלטפת. עצרנו לתצפית למרגלות המצוקים המרהיבים שמכריזים כי רכס הכרמל מתחיל, ושוב חנינו קמעה על גדת נחל אלכסנדר ששצף וגעש במימיו אחרי כמה ימי גשם מבורכים. התיישבנו תחת עץ האקליפטוס הענק שבחצר המסעדה ובחרנו להתחיל עם בירה.
נאמנים לממרה הטוענת כי "החיים קצרים מידי בכדי לשתות בירה זולה", בחרנו בבקבוק אחד של 'לונדון פורטר' - בירה כהה, מרה ומעוננת שהחלה את דרכה לפני כ-200 שנה כבירה של עובדי הנמל והורכבה מהשאריות של הבירות שנמכרו במרכז העיר. מאז, זכתה באינספור פרסים ומדליות על אנינותה (26 שקל ל335 מ"ל) ויש הטוענים כי היא הבירה ששימשה השראה לג'ורג' גינס (נחשו מאין אתם מכירים את השם הזה). טעמנו גם בקבוק אחד של 'רדיוס' (26 שקל ל335 מ"ל) - בירת אייל בלגית קלאסית מתקתקה ומבושמת בניחוח זרעי כוסברה. לבירה גוון ענברי מטמטם ואחוז אלכוהול שמוסיף לא מעט טמטום לשותה.
יחד עם הבירות הזמנו כמה מנות ראשונות שחשבנו שישתלבו היטב עם שעת הצהרים המוקדמת ומצב התודעה המשופר אליו הוליכו אותנו הבירות. פטריות פורטבלו מוקפצות בטריאקי ובוטנים (38 שקל), פטה עוף ביין ואניס (44 שקל) וטאפאס שרימפס בציפוי קמח תירס (28 שקל). השרימפס נשלקו קצרות ברותחים לפני שצופו וטוגנו והיו רעננים ופריכים, והשתלבו יפה בסלסת העגבניות בהם הוגשו. מנת הפטריות הייתה נדיבה אך חסרת ייחוד.
פטה העוף התרומם מעלה בזכות המרקם הנימוח שהתקבל בשילוב נכון בין חמאה, כבדים טריים, זיגוג מלח גס וזירעוני אניס מתפצחים. אפייה קצרה ומדויקת יצרה מעטפת שחמחמה וגון פנימי אדמוני ומפנק. כיאה למחיר, מנת הפטה הייתה גדולה והוגשה עם כמות מכובדת של טוסטים וריבת בצל.
בטרם פנינו למנה העיקרית, סרנו אל חנות היין כדי לבחור בקבוק. חנות היין במעברות, כמו גם המטבח וכמה שולחנות, ממוקמת בבית קירור ישן ומשופץ בטעם ששימש לאחסון פירות. ניתן לבחור בקבוק ממאות בקבוקי היין המוצעים למכירה במקום וליהנות ממנו במסעדה, בתמורה לדמי חליצה של 25 שקל. בחרנו בקברנה סוביניון של יקב 'טוליפ', יין כהה ועגול בעל גוף בינוני-מלא עם ניחוח מורגש של חבית ושזיף מיובש וסיומת ארוכה (98 שקל לבקבוק).
למנה העיקרית בחרנו במדליוני בקר על מצע ניוקי ושעועית (116 שקל) ובדואט טורטליני במילוי פטריות פורצי'ני וסלק עם גבינה (56 שקל). פרוסות הפילה הוכנו לבקשתי לדרגת מדיום-רייר מדמם ומענג, והשתלבו נפלא עם הניוקי הרך ושופע החמאה. הצטערתי שהצלחת עליה הוגשה המנה המצוינת לא חוממה כראוי, כך שכאשר הגעתי למדליון הפילה האחרון הוא כבר איבד את מעט החום ששימש לצלייתו ולכן איבד משהו מהקסם שאפיין את אחיו.
מנת הטורטליני הפתיעה בשילוב שלכאורה לא נראה קשור בין מילוי פטריות ומילוי הסלק. לבבות הארטישוק והיין הלבן ששימשו להכנת הרוטב תרמו חמצמצות שהצליחה לאזן יפה את הטעמים השונים. המנה הייתה טעימה מאוד ויפה.
הפתעה נוספת המתינה לנו במנה האחרונה. לצד קינוחים עתירי שומן וסוכר כדוגמת הבננה קרמבל הנפלא (בננה מקורמלת עם פירורי שוקולד ופירורים, 36 שקל), מוצע לסועדים קינוח דיאטטי, ללא תוספת סוכר, אשר תורם 170 קלוריות בלבד. אני מוכרח להודות שרמת הציפייה שלי הייתה נמוכה מאוד, ולכן ההפתעה הייתה גדולה: 'עוגת הספורט' (36 שקל) היא עוגת גבינה על מצע ספוג דקיק ומעליה שכבה של קרם שוקולד תפוזי משובח ונטול סוכר. עם הקינוחים לגמנו תה תפוזים ורויבוש משובח (10 שקל) ואספרסו חזק וקציפתי מבית טאצה ד'ורו (10 שקל).
בית היין החל כחנות שיכר והתפתח למוסד של אנינות נטולת יומרנות. אנו מצאנו במקום בית תרבות שוקק חיים, המארגן אירועי בירה ויין מספר פעמים בשנה, שאינו מפחד להגיש ללקוחותיו מצפון ומדרום מנות קלות לצד מנות מורכבות אשר המשותף לכולן הוא חומרי גלם משובחים, עשייה מדויקת ואווירה ביתית וחמה השופעת מברוך וריבה, זוג קיבוצניקים אוהבי יין, אדם ואוכל המנהלים באהבה את המקום מעל שבע שנים.
