יורי בון הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לאחר שהועמד לדין והורשע בבית משפט השלום בעבירה של איומים. נטען שביום 15.9.08 בשעה 01:06 הוא נכנס לתחנת המשטרה באשקלון תוך שהוא בגילופין ואיים בפגיעה שלא כדין בגופה של אשתו באומרו לשוטר: "אם אתה לא עוצר אותי אני הולך הביתה ואני הורג את אשתי". הדברים נאמרו בכוונה להפחידו או להקניט את השוטר.
בית משפט השלום הרשיע את בון בעבירה שיוחסה לו, וגזר עליו חודש מאסר על תנאי והתחייבות שלא לבצע את העבירה.
הערעור שהגיש בון הופנה נגד ההרשעה, ונטען שלא היה מקום להרשיעו.
בית המשפט המחוזי לא ביקש את תגובת המדינה לערעור ופסק שבית משפט השלום יישם הלכה שנקבעה בפרשה אחרת, והרשיע בצדק את בון בעבירת איומים.
בית המשפט המחוזי ציטט מתוך עדותו של השוטר שסיפר: "...לא חסרים משוגעים, אבל ברגע ששאלתי אותו למה הוא אמר לי שהוא רוצה לרצוח את אשתו כי עשתה סקנדל, פה עלה החשש, ביררתי קודם שהיא חיה. רק אז עצרתי אותו".
ההלכה קובעת שאחריות לעבירת האיומים קמה כאשר התביעה מוכיחה שהנאשם ביטא את דברי האיום "כדי להשיג את הפחדתו או הקנטתו של אדם", הדגיש בית המשפט המחוזי והוסיף כי מדברי השוטר עלה, ובצדק, שבון השיג את האמור. "השוטר, כמו כל שוטרי ישראל, מופקד על שלומו של הציבור ודבריו של המערער כפי שהשוטר ציין גרמו חשש שמא המערער ביצע או שעומד לבצע את האיום. אשר על כן דינו של הערעור להידחות ואנו מחליטים לדחותו".
