יוסף מזרחי תבע את שכנו למושב אורה, דורון דנין, בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 10,000 שקל בעקבות תגרה שפרצה ביניהם.
מכתב התביעה עלה, שמזרחי היה עסוק בפינוי גרוטאות, כשלפתע התנפל עליו דנין, תקף אותו מאחור, וכתוצאה מכך נחבל מזרחי בצווארו, בפניו וברגלו השמאלית. מזרחי לא פירט ממה הורכב סכום התביעה וצירף תעודות רפואיות שהעידו על פגיעות קלות והמלצה לנוח בבית במשך שבוע.
ניסה לפגוע בפניו עם ברזל חד דנין לא נותר חייב והגיש תביעה שכנגד על-סך 12,000 שקל, אך גם הוא לא פירט ממה הורכב הסכום.
לדבריו, הדרך לביתו נחסמה בפחים, בברזלים חדים, בברזנטים ובגרוטאות, והוא לא יכול היה להמשיך בנסיעה. "עצרתי והבחנתי שמזרחי ניצב על טרסה סמוכה עם גבו לכביש ומשליך חתיכות ברזל לכביש. אחת החתיכות פגעה ברכבי בצמיג השמאלי. משקראתי למזרחי לחדול, הוא קפץ מהטרסה כשבידו ברזל חד והתקרב אלי בצורה מאיימת, והכניס ידו לרכבי תוך שהוא מנסה לפגוע בפניי. ניסיתי להוציא את הברזל מידיו, תוך מאבק שגרם לו לשריטות וקילופי עור בידיים. מזרחי ניסה לגרום לי לחבלות עם מוט הברזל שבידו, אך בסופו של דבר הצלחתי להוציא את מוט הברזל מידיו ולדחוף אותו הצידה".
דנין הוסיף שנאלץ לפנות את ערימת הברזל בידיו על-מנת להמשיך לנסוע לביתו.
מזרחי הכחיש את טענת דנין כאילו השליך גרוטאות לכביש וטען שניסה להסביר לדנין שהוא מפנה אותן, אך דנין לא שעה לפנייתו, התנפל עליו והוא נחבל.
גרסת הנתבע עדיפה השופטת
אנה שניידר שמעה את הצדדים, וקבעה בפסק הדין כי היא מעדיפה את גרסתו של דנין לאירוע על פני גרסתו של מזרחי.
"מזרחי הודה כי עמד על הטרסה וכי ירד למטה לכיוונו של דנין לאחר שדנין צעק עליו, ובידיו ברזל שלטענתו רצה לשים אותו על גג הרכב", אמרה השופטת והוסיפה כי "בנסיבות אלה, רשאי היה דנין להרגיש עצמו מאוים ולפעול כפי שפעל שכן ראה אדם מתקרב אליו עם ברזל בידו. לפיכך, דין התביעה להידחות שכן למזרחי היה אשם תורם לנזקים שנגרמו לו, אשר כפי שנאמר ממילא לא הוכחו כדבעי".
אשר לתביעה שכנגד, ציינה השופטת כי "הואיל וגם התובע שכנגד לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התביעה שכנגד - דינה להידחות אף היא. הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו".
