ליאור שליין לא מתייאש. אחרי שנכשל בערוץ 10, הוא מתיישב מאחורי שולחן מעוצב חדש, ביום שני הטרי של רשת. אחרי שאף אחד כבר לא זוקף את "משחק מכור" לזכותו, הוא מקיף את עצמו, כמו שם, בחברים טובים - הסייד-קיק גורי אלפי, העריקה מ"קשת" אורנה בנאי ושי אביבי השקט אך הקטלני. לכאורה פאנל לא רע בכלל, אבל בניצוחו של שליין, כך למדנו, גם הפאנל הכי משעשע בעולם (זוכרים את עינב בובליל?) הופך לכזה שעלול להביא אותנו לתלות עצמנו מהמרפסת בסלון, או לפחות לזפזפ הלאה.
זה מתחיל בסדר. קצת בדיחות על המצב, מעט צחוקים על חברי הכנסת, שליין מצליח לשלוט בנתינים שלו. לרגע הוא מתיר את הרסן - והכל משתבש, לפחות במערכה הראשונה של הניסיון המי-יודע-כמה שלו לקאמבק של פריים-טיים.
אלפי מתחיל להתבלבל, מאבד כיוון, שולח חיצי הומור מהעגה התינוקית לכל עבר, בנאי מנסה להרגיע, מחזירה בהערה או שתיים שלא מותירות חותם, שי אביבי שותק בצד. לצערו של שליין, אביבי החרישי הוא המצטיין עד הפסקת הפרסומות. המבט המפוחד שלו הוא הדבר המשעשע ביותר ברבע השעה הראשונה של "מצב האומה".
אחר-כך מגיע השוס של התוכנית - ציפי לבני אין דה האוס. סוג של הישג מבחינתו של שליין, סוג של בחירה מעוררת תמיהה מבחינתה של יו"ר האופוזיציה. שליין לא מחדש, הוא מאמץ את קונספט האורחים המתחלפים של "משחק מכור", שמתהפכת בקבר, ומנהל עם לבני ראיון מביך עמוס צחוקים מתגלגלים והפסקות לשם שעשועים מבית היוצר של גורי אלפי. דווקא לבני מתגלה כאושייה קומית כשהיא מוותרת על התשובות הדיפלומטיות של הפוליטיקאים ומשתפת פעולה, לעיתים בשמחה ולעיתים במבוכה, עם חברי הפאנל.
הכוכב של התוכנית הוא עזאם עזאם, שמקריא בזהירות רבה ובחינניות את הטקסט הבדחני סטייל ערב הווי של שכבת ח' בתיכון, שכתבו לו אנשי "מצב האומה". מדאיג שרק צחוקו של שליין עצמו נשמע למרחקים, מביך אותו ואותנו, שמבלים את השעות הכי טובות של היממה מול הפלאשבק הלא מוצלח הזה לעבר.
ואכן מדובר בפלאשבק גרוע, כמו זיכרון ממערכת יחסים ממש נוראית, כזו שהורסת לנו את האמון בדברים היפים של החיים. "מצב האומה" היא ניסיון פתטי ומעליב ללעוג לאינטילגנציה של צופי הטלוויזיה, שכבר שמעו הכל וראו הכל משליין וחבריו, שכבר מכירים את אלו שכן יודעים להנחות ולהצחיק אותנו עד דמעות (נסו ביום שישי, בתשע וחצי, בערוץ 2) ושרוצים קצת יותר מהערב הטלוויזיוני שלהם.
