פנינה דואיב תבעה את קיבוץ רמת רחל (מרכז הספורט) בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,239 שקל לאחר שביום 16.6.07 החליקה בדרך מהבריכה ושברה את כף ידה.
לדבריה, הבריכה מגודרת ובעלת פתח שדרכו עוברים מהבריכה לשטח המדשאות וההפך, ומעל הפתח מוצב צינור מים עם מקלחון, הניתן להפעלה באופן ידני. "מים הצטברו באזור הפתח ובמעבר ובדרכי מהבריכה לשטח המדשאות, החלקתי בגלל המים ונפלתי על הרצפה". בעת התאונה הייתה דואיב בת 25, נשואה ואם לתינוקת בת שלושה חודשים.
הנתבע טען שהנפילה נגרמה עקב רשלנותה של דואיב, ולחלופין שנזקפת לחובתה רשלנות תורמת, שכן הייתה עסוקה במשחק עם חבורת אנשים, עימם הייתה בבריכה, וההחלקה אירעה בשעה שרצה. דואיב הכחישה את הדברים והתעקשה שבעת הנפילה היא הלכה, ולא רצה.
השופט
מוריס בן-עטר קבע בפסק הדין שבהיעדר עדות נוגדת, הוא מקבל את גרסת דואיב שההחלקה ונפילתה אירעו שעה שהלכה, ולא כשרצה. "אני מוצא כי יש לייחס את האחריות לתאונה לרשלנות של הנתבע, שלא דאג לפתרון שימנע החלקה במקום האמור".
השופט אמר כי "מהתמונות שהוגשו מטעם הנתבע, רואים מים באזור בו נפלה התובעת. לא די בשטיחון למניעת החלקה, המצוי ממש בפתח עצמו, שלא רק שאינו משתרע לכל רוחב הפתח, אלא גם אינו מכסה את כל השטחים שבהם נוצרת רטיבות עקב הפעלת המקלחון שמעל הפתח, כפי שניתן להיווכח מעיון בתמונות. לטענת הנתבע, בטון הרצפה במקום מחוספס, אך אף אם הדבר נכון, לא די בכך, ועובדה היא כי בחלק מהשטח הוצב שטיחון נגד החלקה (אך לא במקום שבו החליקה התובעת, אף שהמים הגיעו גם לשם)".
הוא חייב את הנתבעת לשלם לדואיב פיצוי בסך של 7,000 שקל בגין כאב וסבל, סך של 2,000 שקל בגין טיפול ועזרת צד ג', סך של 239 שקל בגין נסיעות והוצאות רפואיות, שאינו שנוי במחלוקת בתוספת סך 172 שקל בגין אגרת משפט. "במכלול נסיבות המקרה נראה שהסכום שנתבע בגין כאב וסבל הוא גבוה, וכך גם הסכום שנתבע בגין טיפול ועזרת צד ג'. לעניין טיפול ועזרת צד ג', לא הובאה כל ראיה להוכחת הפסד הכנסה של בעלה של התובעת בכלל, ובשיעור הנטען בפרט. כמו-כן, ואף אם נגרם הפסד בשיעור האמור, נוכח חובת הקטנת הנזק, ניתן היה להסתפק בעזרה של צד ג', שעיסוקו במתן עזרה מהסוג הנדרש, שעלותה פחותה מההפסדים הנטענים שנגרמו עקב העדרות בעלה של התובעת מעבודתו לצורך טיפול בתובעת ובתינוקת שלהם".
