קולות השירה וספיקות-הכפיים, בעיקר של הנשים, מהדהדים מגבעה לגבעה, ומרחוב לרחוב בהאיטי, כשהתושבים מתפללים על מתיהם ומבקשים מהאל לחסוך מהם סבל נוסף לאחר רעידת האדמה שגרמה למותם של רבבות ולהרס הבירה.
למרות שהבכי הנשמע מכל פינה מספק מידה מסויימת של נחמה על כך שיש עדיין אנשים חיים, הרי שהצווחות הנוראיות והיבבות של הילדים הפצועים - חלקם שוכבים ברחובות כשהם שרוטים וחבולים - הן תזכורת בלתי נשכחת לאנשים הרבים הסובלים בשעות אלו וממתינים ביאוש לטיפול.
כתב רויטרס שהגיע למקום נתקל במנואל דהוש, איש עסקים מהאיטי, שחזר במהירות מהרפובליקה הדומיניקנית השכנה כדי לבדוק מה מצב חבריו, משפחתו ונכסיו. "הו, אלוהים! מי יעזור למדינה שלי עכשיו?", קרא. "העולם חייב לעזור לנו עכשיו. איננו יכולים לפתור את המהומה הזו בעצמנו", זעק, כשהוא מניד את ראשו כלא מאמין, ולוחש את שמותיהן של המשפחות שראה כי בתיהן קרסו, כשנסע לאורך פורט או פרינס בשעות הערב המוקדמות.
עשרות גופות פזורות ברחובות, בחלקן עדיין לא נגעו, אחרות מכוסות בסדין או בחלקי ביגוד. מחוץ למלון "וילה קראולה" נאספו עיתונאים ועובדי הצלה כדי להעביר את הלילה ולישון, שתי גופות מונחות לא הרחק מהם.
"זו משימה כמעט בלתי אפשרית", אמר אחד המתנדבים שהגיע כדי לסייע לעשרות תושבים פצועים ומבוהלים השוכבים וישנים ברחוב מחוץ למלון, שנפגע גם הוא מרעידת האדמה.
הטרגדיה של אנשי האו"ם עד כה נראה כי סיוע ממשי עדיין לא הגיע. הרפובליקה הדומיניקנית השכנה שלחה משאיות עם ציוד ומספר אמבולנסים, שיצאו במהירות מהאיטי כשהם נושאים איתם פצועים וממהרים לפני שהלילה ירד. בעיר, התושבים מתרוצצים בין ההריסות, מחפשים אחר יקיריהם.
"העזרה חייבת לבוא מבחוץ כעת משום שהיכולת של ארגוני הסיוע בתוך המדינה נופצה", אמר מייק סטיוארט, מנהל קרן התקווה להאיטי, שהקימה בית חולים נייד מחוץ לוילה קראולה. עובדי הקרן מטפלים בעיקר באנשים הסובלים משברים ומדימומים פנימיים. "עשרה שהגיעו אלינו כבר מתו", סיפר סטיוארט. "יהיו עוד מתים עד הבוקר. עלינו, לפעול אך אין בידינו את הציוד. כל ארגוני הסיוע נפגעו, בניינים התרסקו, אנשים נהרגו".
אנשי כוח המשימה של האו"ם - 9,000 מהם מוצבים בהאיטי - מסתובבים ברחובות מבולבלים מודאגים לגבי מצבם שלהם. "לא הצלחתי אפילו להתקשר לאשתי עדיין. היא אולי חושבת שאני מת", אמר אחד ממשקיפי האו"ם מצ'ילה. האיש, יחד עם עמיתים ממדינות אחרות באמריקה הלטינית ישבו על כלי רכב, כשהם מתבוננים בכביש המכוסה בהריסות הבתים שעליהם לפנות. "איפה עלינו להתחיל? תסתכלו", אמר החייל. "דמיינו איך זה בתוך האזורים אליהם אנחנו לא יכולים להכנס".
כשהם מנסים לעכל את סדר הגודל של האסון, תושבי פורט-או-פרינס חרדים מרעידות אדמה עוקבות ומהביזה, במיוחד לנוכח העובדה שברחובות לא נראים כלל שוטרים. שתי רעידות עוקבות שהורגשו ביום רביעי, גרמו לזעקות אימה ברחובות, והניסו אנשים החוצה מהבניינים.