פנחס בקלר הגיש תביעה כספית נגד הראל חברה לביטוח בע"מ לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. התביעה נסבה על הפרשים בין הסכום ששילם בקלר למוסך לאחר שתיקן את רכבו שעבר תאונה, לבין הסכום שקיבל מחברת הביטוח. ההפרשים נבעו מכך שהמוסך הרכיב ברכב שני חלקים מקוריים, בעוד ששמאי של חברת הביטוח שבדק את הרכב אישר חלקים זולים יותר. "המוסך אמר לי שהחלקים שהציע השמאי אינם באותה איכות כמו החלקים המקוריים, וכדי להחזיר את הרכב למצבו לפני התאונה יש להרכיב חלקים מקוריים".
חברת הביטוח השיבה שבפוליסה נקבע, כי חוות דעת השמאי היא הקובעת ואם יש למבוטח טענות בקשר לכך, עליו להמציא חוות דעת נגדית ולאחר מכן לפנות לשמאי מכריע, אך אין לו זכות להרכיב על דעת עצמו חלפים מקוריים. "מנהל המוסך אינו הגוף המוסמך להחליט אלו חלקים יותקנו, במיוחד מהסיבה שיש לו אינטרס להרכיב דווקא חלקים מסוימים בעוד שהשמאי ניטראלי". חברת הביטוח ביקשה לדחות את התביעה.
השופט גד ארנברג דחה את התביעה. "לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את התביעה. הצדדים הסכימו כחלק מתנאי הפוליסה שתיקון הרכב לאחר תאונה ייעשה בהתאם להנחיות שמאי רכב שיבחר התובע, מתוך רשימת שמאים מוצעת. הפוליסה קובעת גם כיצד על מבוטח שאינו מסכים עם חוות דעת השמאי לפעול. עליו להמציא שמאות נגדית ובמקרה הצורך לפנות לשמאי מכריע".
הוא הוסיף כי "המבוטח לא רשאי על דעת עצמו לבצע תיקון שלא לפי הוראות השמאי, אף אם הוא מקבל על כך אישור מאחר, ובוודאי כאשר האישור הוא ממנהל מקצועי של המוסך שיש לו אינטרס בעניין. ככל שהמוסך פעל שלא לפי הוראות השמאי, על התובע להפנות תביעתו נגד המוסך ומכל מקום, התביעה נגד חברת הביטוח לא יכולה לעמוד לפי תנאי הפוליסה".