עורך החינמון ישראל היום, עמוס רגב, נבחר לקבל את פרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ. הפרס יוענק לו בפברואר על-ידי האגודה לזכות הציבור לדעת. הפרס ניתן לו בגין מה שהוגדר "המהפכה שחולל העיתון אותו הוא עורך במפת העיתונות המודפסת תוך מתן במה לדעות שונות ולא מקובלות", ובגין כך ש"אינו נמנע מלעסוק, ואף לתקוף, גורמים בעלי מעמד והשפעה בציבוריות הישראלית".
הוועדה שבחרה ברגב מציינת בנימוקיה כי העיתון מאגד קשת רחבה ומאוזנת של טובי העיתונאים והפרשנים ומציע לציבור הרחב אלטרנטיבה אמיתית לכמעט מונופול ששלט עד כה בעיתונות.
שמו של רגב עלה לבחירה למרות שורה של תהיות על ענייני אתיקה וחד-צדדיות. כך למשל, הוביל העיתון קו נגד יוזמות שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן, נגד פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ונגד החוק השולל בעלות של תושב חוץ על עיתון בישראל. הדעות הוצגו בחד-צדדיות וברוב המקרים כמעט שלא ניתן ביטוי לדעה המתנגדת. כמו-כן, אימץ לעצמו העיתון קו פרו-נתניהו, שהעניק לו את השם "ביביתון". למרות ההבטחות לעיתונות אחרת, רגב עצמו
נמנע מלתקן מאמר משתלח ופוגעני של מרדכי גילת, שכיזב ופגע באופן קשה בעו"ד נורית אלשטיין, אך העורך הראשי של העיתון, עמוס רגב, נמנע מלתקן.
בתגובה לזכייה בפרס, אמר רגב: "העיתונות, בשבילי היא לא רק עבודה, אלא דרך-חיים. היא ניסיון יום-יומי לעשות משהו - טוב. אני מאמין גדול בכך שכל אדם הוא בן-מלך. לכן, צריך אדם לכבד את רעהו ולדרוש מרעהו, שיכבד גם אותו. לכן אני מאמין בחופש הבעת הדעה, בזכות הציבור לדעת - ולעתים, גם בחובת הציבור לדעת".
הוא מנה את העקרונות האתיים עליהם מושתת העיתון, וציין כי מעולם לא אהב להצטרף למקהלה של אחרים, כלשונו. "הקול האחיד של המקהלה, יפה ככל שיהיה, מכסה על הקול של כל אדם בנפרד. כך גם בתקשורת, שלעיתים נשמעת כמקהלה: אחידה, מונוטונית, מונופולית. ישראל היום נותן ביטוי גם לקולות שעד כה נבלעו בשירת המקהלה. ועל כך, גאוותי, ובכך, אני מקווה - גם תרומתי", דבריו.
על הזוכה בפרס החליטה ועדת שיפוט בראשות זלמן שובל, וחברים בה מור אלטשולר, ארז ביטון, דליה זליקוביץ', אלי פולק ואורן שחור. עיקר נקודות הזכות ניתנו לרגב בזכות
מאמר בו תקף את המו"לים המתחרים.