את הביסטרו 'טאטי' שבגבעתיים אני מכירה היטב, כבר כתבתי עליו בעבר והוא זכור לי כטעים ביותר. לכן, כשגיליתי שיש עוד טאטי כזה, אבל בלופט עם טאבון באמצעו, החלטתי לנסות את העסקית של המקום. לקחתי את הפטרונית אמא עם האוטו שלה ואת המפה שהוצאנו בוואלה! מפות, ושמנו פעמינו אל עבר אזור התעשיה של יהוד.
אני תמיד מבטיחה להיות טובה ולקחת רק מהתפריט העסקי אבל זה אף פעם לא מצליח. תמיד המנות המעניינות יותר נמצאות מחוץ לדיל, כמו בסייל בטופ שופ (ברור שאני קונה בסוף במחיר מלא, אבל הג'ינסים שלהם יושבים מעולה על הישבן). לשמחתי, ב'טאטי לופט' המנות שרציתי אכן היו כלולות בדיל העסקית. התפריט מחולק לחמש קטגוריות מחיר, כשבמחיר מנה עיקרית כוללים גם מנה ראשונה ותוספת, עם יין וקינוח יומי במחיר מוזל יותר.
באופן כללי אני אישה של לואו טק, אך עיצוב המקום, המשלב באלגנטיות בין תקרה גבוהה, בר מרכזי וצינורות חשופים לרהיטי ורצפת עץ בהיר וספות עור נוחות, עובד מצוין ומעורר תחושת ניכר נעימה, במיוחד אחרי שמתמהמהים בדרך ומקללים קצת.
פתחנו בפלאפל וממרח חצילים ופטה. הפלאפלים (ארבעה במספר) הגיעו טריים, פריכים וירוקים על מצע טחינת פלפל קלוי, וממרח החציל היה קרמי וטוב. שתי מנות גדולות ומספקות. הפוקאצ'ה מהטאבון עזרה לנו לנגב את הצלחות. אני רוצה שהפלאפל ייכנס לתפריט של כל מסעדה עכשיווית ולא רק לחלקן. זה טעים, זה צמחוני, זה משלנו וזה יותר משמח מסלט קטן ירוק.
המנות העיקריות שהזמנו היו ריגטוני בטטה (58 שקל) ודג בורי עטוף באצת נורי (84 שקל). הריגטוני, שהגיע עם אספרגוס טרי, בצל מבושל קלות ובטטות, בושל באופן מלא לפני הגשתו (ולא בשתי פעמים, כפי שעושים במסעדות רבות, מה שגורם לפסטה להתרכך יתר על המידה ולאבד מטעם הדורום) ורוטב השמנת שחיבר את הכול לא היה מוגזם בכמותו (הפסטה לא צריכה לטבוע ברוטב). מלבד מעיל אצות היה על הדג גם רוטב יין לבן, חמאה ועשבי תיבול. לפי דיווחי הפטרונית, הדג היה טוב מאוד וכיסוי האצות שמר אותו חם לאורך זמן. עם הדג הגיעו ירקות מאודים מעט קשים מדי. הוספנו לנו סלט ירוק קטן בשביל טאץ' נשי, הסלט היה טרי ותובל בעדינות (19 שקל). אני לא נגד סלט, כל עוד הוא עומד ליד האוכל.
לקינוח הזמנו עוגת פאדג' (36 שקל לעוגת פאדג' עם גלידה, 8 שקל לתוספת קצפת) וקרמבל תותים (38 שקל) בהמלצת המלצרית. ניתן להזמין את עוגת הפאדג' עם גלידה או עם קצפת, רצינו גם וגם. עוגת הפאדג' אכן פאדג'ית, עם קלתית של בצק פריך קקאו טוב מאוד, רוטב שוקולד חם בצד, גלידת וניל וקצפת מועשרת במסקרפונה. אני מתביישת לומר שלא גמרנו את המנה (לרוב אני בזה למי שלא מצליח לגמור עוגות שוקולד מהצלחת, אך הפעם גם אני נשברתי). קרמבל התותים הוא גרסה אישית של המסעדה לקינוח ביתי מאוד, הקרמבל מגיע בכוס שקופה, בתחתית הכוס שכבת קרם פטיסייר מועשר בשוקולד לבן, עליו שכבת תותים ומעל הכול פירורי עוגיית חמאה. הקינוח טוב מאוד, אך בעיני הוא מתאים יתר לקנייה בקונדיטוריה, חסר לי אלמנט הפרי החם.
המלצרית ששירתה את שולחננו שילבה בחן בין הפגנת ידע רב ונוכחות כשצריך, להתגנבות אלגנטית ובלתי מורגשת מתי שלא צריך. מבלי שהרגשנו הוחלפו לנו הקיסמים והסכו"ם, הגיע קנקן מים חדש וכל זאת מבלי לפגוע לנו ברצף השיחה. מלבד המסעדה, פועלת במקום קונדיטוריה, בה ניתן לרכוש הרבה דברים טובים.
ההשקעה והאיכות באמת ניכרים באוכל. לשמחתי, בדרך חזרה הצלחנו להגיע הביתה על הפעם הראשונה, ועכשיו נדע איך לחזור שוב.