ניצול ממחנה סוביבור העיד (יום ג', 19.1.10) במשפטו של ג'ון דמיאניוק המתקיים במינכן, ואמר כי אינו זוכר שדמיאניוק היה שם שומר. עם זאת, אמר כי לאסירים לא היה מגע רב עם השומרים, ואף ציין כי "רק אוקראינים כמו מר דמיאניוק שמרו עלינו" וכי "בלעדיהם, מחנה ההשמדה לא היה מתפקד".
כאשר לחץ עליו פרקליטו של דמיאניוק, אולריך בוש, למסור פרטים נוספים, השיב בלאט כי אינו מסוגל. "הייתי אסיר ובכל שנייה היינו בסכנת מוות", אמר. עוד סיפר כי היהודים מפולין הבינו מיד עם הגיעם למחנה כי גורלם הוא מוות, אולם יהודים ממדינות אחרות לא ידעו זאת. "הנשים מהולנד לא ידעו שהן הולכות למותן", סיפר. "הן ביקשו, 'אל תספרו אותנו כל כך קצר', אבל הפולניות ידעו".
תומאס בלאט, היום בן 82, איבד במחנה את הוריו ואחיו מיד עם הגיעם. הוא עצמו נשלח לעבודות כפייה. הוא סיפר כי עד היום הוא סובל מסיוטים: "אני חוזר לשם בחלומות שלי, הם כה אמיתיים. בתוכם אני עדיין שם. אינני יכול להוציא את זה מהראש שלי. זה המחיר ששילמתי על כך שיצאתי משם". בלאט וניצול נוסף, פיליפ ביאלוביץ' בן 84, ימסרו את עדותם בשלושת הימים הקרובים. שניהם היו בין אלה שהשתתפו במרד באוקטובר 1943 שהביא לסגירת המחנה.