אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ - הורשעה בבית המשפט לתעבורה בירושלים ביום 23.9.09 בעבירה של אי-עצירה בתחנה לאיסוף נוסע. נגזר עליה קנס בסך 9,000 שקל והיא חויבה לשלם למתלונן פיצוי בסך של 500 שקל.
בכתב האישום נטען, שביום 6.6.06 נסע נדב בן-סוזן (המתלונן) באוטובוס קו 154 שהיה מלוכלך, מאחד המושבים בלט קרש שחתך אותו ברגלו, חסרה מראה לדלת האחורית, ולחצן הפעמון הסמוך למקום ישיבתו לא פעל, ולכן הנהג לא עצר בתחנה בה ביקש לרדת.
כתב האישום הוגש נגד אגד, אחד ממנהליה ונהג האוטובוס, בעבירות של אי-עמידה בתנאי רישיון, אי-הפעלת שירות סדיר, אי-עצירה בתחנה להורדת נוסע, אי-שמירת ניקיון באוטובוס ואי-הבטחת תקינותו ובטיחותו של האוטובוס.
בהכרעת הדין קבע בית המשפט לתעבורה, כי אין הוכחה לזהותו של הנהג ולכן יש לזכות את הנהג שהועמד לדין מכל אשמה. עוד קבע כי רמת הניקיון באוטובוס לא הוכחה ולכן זיכה את אגד ויתר הנאשמים ממנה. מנגד, קיבל בית משפט לתעבורה את עדותו של המתלונן לעניין אי-עצירה בתחנה בשל התקלה בפעמון, והרשיע את אגד בעבירה זו. נקבע שהמתלונן לא יכול היה להרים את קולו לנהג ולבקש ממנו לעצור בתחנה משום שהוא כבד-דיבור, וכל האזרחים, כולל אלו הסובלים מלקויות, זכאים לתחבורה ציבורית יעילה וטובה.
אגד טענה בכתב הערעור שעבירת אי-העצירה בתחנה לא הוכחה, ולא היה ראוי להסתמך לעניין זה על עדותו הבעייתית של המתלונן. לגבי חומרת העונש, טענה שבנסיבות העניין, בהן התקלה באוטובוס לא הייתה אקוטית והנזק שנגרם למתלונן מזערי, העונש שנגזר עליה חמור מדי.
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים,
חנה בן-עמי, פסקה שדין הערעור להידחות: "אשר להוכחת העבירה של אי-עצירה בתחנה, לבית משפט לתעבורה הוגשה אמרתו של המתלונן בה מצוינת מפורשות התקלה בפעמון ופרשת אי-העצירה בתחנה. למערערת ניתנה ההזדמנות לחקור את המתלונן אודות כל תוכן האמרה, ומשלא עשתה כן, ואף הודתה במסגרת טיעוניה לעונש, 'שבאוטובוס נמצאים לא מעט פעמונים, ייתכן שאחד לא עבד וייתכן שהוא יתקלקל בעת הנסיעה', אין מקום להתערב בהכרעת הדין".
בנסיבות אלו, הוסיפה השופטת, "יש אף לראות את המערערת כמי שהפרה את חובתה האלמנטארית לפעול בהתאם לתנאי הרישיון ולדאוג לתקינותו של השירות המסופק על ידה. גם העונש שנגזר אינו ברף הגבוה של הענישה בעבירות מסוג זה, ומכל מקום הוא נמצא בתחום שיקול הדעת של בית משפט לתעבורה ואין מקום להתערב בו".
