תוקף הסרבנים: "מי שחי בבועה יתפוצץ איתה"

הרב אבינר ספג לאחר ההינתקות ביקורת קשה מאוד על המשך היחס החיובי שהעניק לכוחות הביטחון - גם בימי פינוי תושבי גוש קטיף מבתיהם. בין היתר פרץ אז סכסוך מר בין תלמידיו של הרב זלמן ברוך מלמד, ראש הישיבה בבית אל וממנהיגי פעילי הימין האקטיביסטיים ומראשי הקוראים לסירוב פקודה כאמצעי הרתעה, לבין הרב אבינר. באותה תקופה גם הופסק שיעורו של הרב אבינר בישיבתו של הרב מלמד. בדבריו לתושבי בית אל, שרבים מהם תלמידיו של הרב מלמד, התייחס גם לפילוג הפנימי בתוך הציונות הדתית והעיר כי גורמים רבים בציונות הדתית עסוקים ב"מחשבות אובססיביות וטורדניות עם פק"ל בלתי מתכלה של האשמה הדדית על חורבן גוש קטיף". עוד העיר כי המחשבות על יכולת להנהיג את הציבור הישראלי כולו אינו ריאלי בשל חוסר היכולת של הציונות הדתית להנהיג את עצמה. "כיצד נשמש הנהגה אם אנו שסועים בינינו, לא מסוגלים להתאחד במפלגה אחת, ללמוד בבית מדרש אחד, אם רבנים לא מדברים זה עם זה. אם ראיתי בישיבה מורחבת של מועצת יש"ע לפני החורבן שני רבנים יוצאים עקב כניסתם של שני רבנים", ציין והוסיף כי על הרבנים לדעת שהציבור רואה את כל האינטריגות ואת כל "הכשלים המוסריים", כלשונו.

הרב אבינר, הנחשב לאחד הגורמים הממתנים מבין רבני יהודה והשומרון, הוסיף כי בשימוש במאזן אימה קיימת סכנה תמידית של הידרדרות מהירה במדרון החלקלק תוך מימוש האיומים. עם זאת ציין כי ממילא אין כל ממש באיומים נגד מערכת הביטחון. "ממילא מאזן האימה שלנו הוא כנמר מנייר", הדגיש. עוד ציין כי התפישה שמתעלמת מדעת הקהל הישראלית כולה, הסולדת מן המאבק נגד כוחות הביטחון ונגד ממשלת ישראל, היא בועה שסופה להתפוצץ ולפוצץ יחד איתה את האנשים שחיים בתוכה. "מי שחי בבועה סופו להתפוצץ איתה ובוודאי שלא ישמש הנהגה לאומה", כתב.