שמעון בן-עמי הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר מיום 9.11.09, במסגרתו הוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 45 ימים, מאסר על-תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים, פסילה לתקופה של שלוש שנים וקנס בסך 3,000 שקל.
בן-עמי הורשע בעבירות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה ברשלנות, אי-מילוי חובתו של עובר דרך ונהיגה בשכרות. הערעור כוון נגד ההרשעה ולחלופין נגד חומרת העונש.
מכתב האישום עלה כי ביום 17.3.08 נהג בן-עמי ברכבו, סטה מנתיב הנסיעה ימינה ופגע בשבעה רכבים חונים עד שנעצר. שוטר שנכח במקום ועיכב אותו ערך לו בדיקת מאפיינים אשר העידה על שכרות גבוהה. בבדיקת נשיפה שנערכה לו עלתה תוצאה של 800 מיקרוגרם. בן-עמי כפר באשמתו וניהל פרשת הוכחות, אולם במהלכה הודה כי היה שיכור מעבר לרמה המותרת.
בית המשפט לתעבורה הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו בהתבסס על התרשמות השוטרים בשטח, בדיקת המאפיינים, בדיקת הנשיפה והודאתו. בגזר הדין צוין כי מדובר בשכרות בנסיבות חמורות אשר גרמה לפגיעה לרכבים וכמעט שגרמה לפגיעה בהולכי רגל, משום שרמת השכרות הייתה גבוהה מאוד, וכי בן-עמי לא קיבל אחריות על האירוע ובחר לנהל הוכחות. לקולא, צוין כי בן-עמי הינו אדם נורמטיבי בעל עבר תעבורתי קל יחסית, אולם בית המשפט לתעבורה החליט להדגיש את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של בן-עמי.
בכתב הערעור טען בן-עמי כי אשמתו לא הוכחה ברמה הנדרשת, מכיוון שבבדיקת השכרות שנערכה לו נמצאו ליקויים רבים, וכי גרסאות השוטרים היו מלאות בסתירות. "בית משפט קמא החמיר בעונשי יתר על המידה, וכי העונש יפגע בי ובמשפחתי במידה קשה מדי".
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים,
חנה בן-עמי, קבעה בפסק הדין כי הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה בוססה על שלוש אינדיקציות, "ודי בכל אחת מהן כדי להרשיע את המערער, לא כל שכן בהצטרפן. ממילא ההרשעה מבוססת על ממצאים עובדתיים ברורים אין מקום להתערב בה".
אשר לחומרת העונש, אמרה השופטת כי "אכן העונש המינימאלי הקבוע בחוק בגין נהיגה בשכרות הינו עונש מוצא, ובמקרים מתאימים ניתן וראוי לגזור עונש חמור יותר. בענייננו, רמת השכרות של המערער הייתה גבוהה, הוא גרם לתאונה בה נפגעו מספר כלי רכב, וכמעט פגע בהולכי רגל. אשר לעברו התעבורתי, אף שמספר ההרשעות שלו בהתייחס לתקופת הנהיגה אינו גדול, הוא כולל 7 הרשעות קודמות, רובן קשורות לנהיגה לא זהירה, ובגין אחת מהן אף הושת עליו עונש פסילה לתקופה של 60 ימים".
לדברי השופטת, בנסיבות העניין היה מקום לאזן את העונש במידת מה, גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של בן-עמי, ולאור זאת העמידה את עונש המאסר בפועל על 14 יום ואת הקנס שהושת עליו הגדילה ל-5,000 שקל. "יתר חלקי גזר הדין יישארו על-כנם".
