המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר, מיום 11.10.09, במסגרתו הוטל על ליאור מיכל עונש שירות לציבור בן 200 שעות, פסילה לתקופה של 9 חודשים, פסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך 3 שנים, וקנס בסך 1,200 שקל לאחר שהורשע על-פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות.
בכתב האישום נטען כי מיכל, שלחובתו עבר תעבורתי הכולל 15 הרשעות, נתפס ביום 20.7.07 כשהוא נוהג שיכור, ובבדיקת נשיפה נמצא ריכוז אלכוהול של 550 מיקרוגרם. תחילה כפר מיכל באשמה וניהל פרשת הוכחות, ובהמשך חזר בו מהכפירה והודה בעבירה. בית משפט לתעבורה הרשיע אותו והורה לשירות מבחן להכין תוכנית שירות לציבור. ביום 8.2.09 הפקיד מיכל את רישיונו.
בגזר הדין צוין כי עד היום אין פסק דין מנחה באשר לאמינות הינשוף, ובנסיבות אלה נטה בית המשפט לתעבורה שלא להטיל את עונש הפסילה הסטטוטורית ובלבד שמיכל יבצע שירות לציבור.
המדינה טענה בכתב הערעור כי העונש שהוטל על מיכל קל, ונהיגה בשכרות היא עבירה חמורה המחייבת הטלת עונש מינימום הקבוע בחוק. "בעניינו של המשיב, לא קיימות נסיבות לקולא המצדיקות חריגה מעונש המינימום. אין ברמת השכרות כדי להצדיק סטייה לקולא מעונש המינימום".
בפסק הדין ציינה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים,
חנה בן-עמי, כי המצב המשפטי נכון להיום קובע שנהג העובר עבירה של נהיגה בשכרות ידון לעונש המינימום הקבוע בחוק, אלא אם מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות של ממש המצדיקות סטייה לקולא.
"באשר לאמינותו של מכשיר הינשוף נקבע בפסקי-הדין המנחים, כי מכשיר הינשוף מוחזק כיום כמכשיר אמין וניתן לבסס הרשעות על ממצאיו, קל וחומר כאשר תוצאות הבדיקה חורגות בהרבה ממקדם הביטחון שאומץ על-ידי הפסיקה (300-320 מיקרוגרם)", ציינה והוסיפה כי "לפיכך, אין מקום לתפיסה לפיה יש להימנע מהטלת הפסילה הסטטוטורית אך בשל סוגיית אמינותו של מכשיר הינשוף".
לדברי השופטת, מאחר שלא מתקיימות בעניינו של מיכל נסיבות חריגות של ממש, המצדיקות סטייה לקולא מעונש המינימום, ונוכח רמת השכרות הלא-קטנה ועברו הלא-מקל, ובהתייחס לכך שערכאת הערעור אינה נוטה למצות את הדין עם הנאשם - יועמד עונש הפסילה על 18 חודשים בפועל ו-6 חודשים על-תנאי למשך שנתיים. הפסילה תחושב מיום הפקדת הרישיון (8.2.09). רכיב השירות לציבור יבוטל ויתר רכיבי העונש יישארו על-כנם.
