פרופ' ישראל דויד, המכהן כפרופסור-חבר במחלקה להנדסת תעשיה וניהול, הגיש תביעה נגד ראש המחלקה שלו, פרופ' גדי רבינוביץ', על-סך 100,000 שקלים, בטענה שזה האחרון הוציא דיבתו רעה, בעקבות התנגדותו להענקת מינוי קבוע במחלקה לד"ר אסף אורון - אשר משמיץ את ישראל דרך קבע ואשר משווה את פעולות צה"ל לפשעי הנאצים.
הפרשה החלה לאחר שוועדת המינויים בהמחלקה אמורה הייתה לדון במועמדותו של ד"ר אורון. באותה עת נודע כי אורון נוהג לפרסם
באתר האינטרנט שלו תכנים פוליטיים בעייתיים ביותר. בין היתר כתב [תרגום מאנגלית]:
- "האם לישראל יש מונופול על תיוג אויביה כנאצים, וכל השאר צריכים לשתוק גם כשהמציאות מדברת בשם עצמה?... "הציבור הישראלי צריך להתעורר כי הוא ישן "ובתוך שנתו מהדקות זרועותיו את אחיזת המוות (בפלשתינים)"... "הרוב הגדול של האוכלוסיה הערבית בשטחים חי מורעב בגטאות... בין מפקדי צה"ל הבכירים דעה מקצועית מפורשת שיש לטפל (באוכלוסיה זו) בדיוק בשיטות בהן נקטו הכוחות הגרמנים לדיכוי מרד גטו ורשה..."
בעקבות הדברים הללו שיגר פרופ' דויד דואר אלקטרוני לעמיתיו לוועדת המינויים ובו הצהיר כי יתנגד למינוי הקבע של ד"ר אורון ואף יפעל לשיכנוע חבריו להצביע נגד המינוי. וכך כתב:
- "בעקבות ישיבת ועדת המינויים היום והארותיה החשובות של (פלונית) בעניין המועמד אסף אורון בדקתי הערב היטב את החומר האנטי-ישראלי באתר האינטרנט האמריקני שלו. בעקבות זאת, אבקש אתכם לשים לב כבר בשלב זה, ולהוסיף הודעתי זו לתיק של אסף אורון, אם ייפתח, שהצפוי הוא שכאשר יובא, אם יובא, ד"ר אורון להצבעה לקביעות במחלקתנו, אפעל במרץ לשכנע את חברי להצביע נגד מתן קביעות לד"ר אורון"
.
בדוא"ל זה ביקש להביא לידיעת חבריו לוועדת המינויים את הרקע הבעייתי של פעילותו הפוליטית החתרנית והחריגה של ד"ר אורון. זאת לאור תקדים העבר עם פרסומיו של ד"ר ניב גורדון, החבר בסגל האקדמי של האוניברסיטה. ד"ר גורדון פרסם השמצות נגד מדינת ישראל וגרם לנזק כבד לאוניברסיטת בן-גוריון עד שנשיאת האוניברסיטה פרופ' כרמי נאלצה לנזוף בו.
עם זאת, ולמרות הנימוק הענייני של חשיבות השיקול של ההתבטאויות הפוליטיות החריגות, האשים דיקן הפקולטה להנדסה באוניברסיטה, פרופ' גבי בן-דור, את פרופ' דויד כי מעשהו היה חמור. לדבריו, בעקבות הדברים - על פרופ' דויד אף להתפטר מוועדת המינויים. וכך כתב לו:
- "הודעתך המרומזת שהינך מתנגד לקליטת חבר-סגל במחלקתך והודעתך החד-משמעית שהיה והוא ייקלט תפעל נגד מתן קביעות וזאת בהתבסס על דעותיו הפוליטיות ולא על בסיס השיקולים האקדמיים המקובלים במוסד אקדמי כמוסדנו פסולות ולמיטב הבנתי פוסלות אותך מלכהן בוועדת מינויים כלשהי. הנני קורא לך להתפטר מוועדת המינויים לאלתר"
.
פרופ' דויד סירב להתפטר מן הוועדה, אליה מונה שנתיים קודם לכן,
כחודש וחצי לאחר חילופי הדברים הללו, בין דיקן הפקולטה להנדסה, פרופ' גבי בן-דור, לבין פרופ' דויד, פנה מנהל המחלקה של פרופ' דויד, פרופ' גדי רבינוביץ' לכל הסגל הקבוע במחלקה (שהוא, כאמור, הפורום שבו וזימן אותם לישיבה שלא מן המניין, במהלך הפגרה, כשעל סדר היום אך ורק דיון בבחירה מחדש של ועדת-המינויים כששמו של פרופ' דויד כלל לא נזכר בפנייה.
בלחץ המשתתפים בישיבה, נאלץ פרופ' רבינוביץ' להודות שהכוונה היא לפטר, או להיפטר, מפרופ' דויד, שלא כנאמר בהודעת-הזימון לישיבה שלא-מן-המניין שכלל לא כללה את העניין בסדר היום. "משפט השדה" כנגד פרופ' דויד התנהל בהיעדרו.
בתום אותה ישיבה, שהתקיימה ב-18 באוגוסט 2009, הפיץ ראש המחלקה, פרופ' רבינוביץ' מייל בתפוצה רחבה ברחבי האוניברסיטה - לסגל האקדמי הבכיר, לאנשי-הסגל בגמלאות, לסגל האקדמי הזוטר (תלמידי-מחקר), לסגל הטכני ולאנשי המזכירות - כ-75 אנשים בסך-הכל.
אותו מייל כלל השמצות חריפות והטלת דופי ביושרתו של פרופ' דויד ובהתנהלותו על-פי כללי האתיקה.
וזהו נוסח אותה הודעה משמיצה:
- "פרופ' ישראל דויד הפיץ מכתב בדואר האלקטרוני בו הוא חשף מידע מדיונים חסויים שנערכו בוועדת המינויים המחלקתית בה הוא חבר. יצויין שוועדת המינויים המחלקתית מורכבת מפרופסורים חברי המחלקה, נבחרת באורח דמוקרטי על ידיהם, ועוסקת בהליכי מינוי, קידום וקביעות של חברי סגל קיימים וחדשים במחלקה. חשיבות החיסיון על דיוני הוועדה (המעוגן בתקנון האוניברסיטה) נובעת משני טעמים, שמירה על צנעת הפרט של אדם שענינו נדון בוועדה והבטחת שיקול דעת מקצועי נקי מלחצים של חברי הוועדה. בעקבות המכתב הנ"ל הורה הדיקן, פרופ' גבי בן-דור לפרופ' ישראל דויד להתפטר מועדת המינויים המחלקתית. פרופ' דויד הודיע לדיקן שהוא מסרב להתפטר. הדיקן ביקש ממני שאסביר לו את דרכי עבודת הוועדה וכשהבין שהיא נבחרה שלא בהתאם לתקנון הורה לי לפזר את הוועדה ולקיים בחירות מחדש, זאת עם ובלי קשר לאירוע עם פרופ' ישראל דויד. לאור הנחיה זו כינסתי אתמול את חברי הסגל הקבועים במחלקה כדי לדון במשבר שנוצר. הגיעו לפגיעה מרבית חברי הסגל הקבועים במחלקה..."
.
בכתב התביעה שהגיש כתב עו"ד חיים משגב בשם פרופ' דויד כי מדובר בהשמצות שאין בהן כל אמת.
"התובע לא הפיץ מכתב בדואר האלקטרוני שבו הוא חושף מידע מדיונים חסויים. כל מה שעשה התובע הוא, כמפורט לעיל, הוא פנייה לחברי ועדת-המינויים בלבד, שבו הוא הביע את חששו האישי מפני ההשלכות העלולות להיגרם אם יתקבל ד"ר אסף אורון בעתיד לסגל הקבוע, מי שנושא על גבו מטען פוליטי, הדומה לזה של ד"ר ניב גורדון, שעמדותיו מציקות ומביכות אפילו את, פרופ'
רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב", ציין בתביעה.
עוד הוסיף כי הנתבע, פרופ' רבינוביץ', אף חטא כלפי התובע משהציג את פנייתו של התובע ככזאת שחרגה ממסגרת של "שיקול דעת מקצועי נקי מלחצים", ופנה לאפיק זר, שאליו אסור, כביכול, לחברי ועדת-המינויים להיכנס - ולא היא.
"פרטיכל הישיבה מצביע על כך שלא רק שיקולים אקדמיים מעורבים בהליכי הקבלה של חברם חדשים לסגל המחלקה", ציין. "לא זאת אף זאת: ברור לכול, שאי-אפשר להם, לחברי ועדת המינויים, להתעלם מאופי פעילותו הפוליטית או מעמדות קיצוניות, מאוסות, לעתים, של מועמד, שכן לימים עמדות אלה עלולות, כדבר הנשיאה, פרופ' רבקה כרמי, לפגוע אפילו בעצם יכולתה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לשרוד", כתב.
"מכל מקום, המייל מציג את התובע כמי שלא ראוי בעליל לכהן בוועדת-המינויים, או במשרות בכירות אחרות בעולם האקדמי, הן בגלל התנהגותו-כביכול והן בגלל שהוא לא מסתפק בשקילת פרמטריים אקדמיים, אלא מבקש להביא בחשבון גם שיקולים הכרוכים ביכולת של המועמד להשתלב בקהילה, או בפוטנציאל הנזק שהוא יכול לגרום בעמדותיו לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב", לשון כתב התביעה.
עוד מצויין בתביעה כי פרופ' רבינוביץ' לא הסתפק בהשמצה שהפיץ באוניברסיטה, אלא גם גרם למי שהגיע לישיבה של סגל המחלקה ב-18.08.09 לקבל החלטה שאותה הוא עצמו ניסח, שאף בה יש בה משום ביזויו של התובע:
- "...חברי הסגל הקבועים במחלקה להנדסת תעשיה וניהול דנו במכתב שהופץ בדואר האלקטרוני ע"י פרופסור ישראל דויד שחשף דיונים חסויים מועדת המינויים המחלקתית בה הוא חבר. הם רואים בחומרה רבה את השתלשלות העניינים, יעשו כל מאמץ שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד, ותומכים בהוראת הדיקן לפזר את ועדת המינויים ולבחור וועדה חדשה בהתאם לתקנון..."
"פרסום המייל הנ"ל של הנתבע - כמו גם המייל של דיקן הפקולטה להנדסה אל התובע - מעיד על צביעות, לפחות, או על רשעות-לשמה, שמקורותיה, כנראה, במניעים זרים לחלוטין לנשוא המחלוקת:
- התנגדותו של התובע לצירופו של ד"ר אסף אורון לסגל המחלקה לא נבעה מהסתייגותו מדעותיו הפוליטיות, ככל שאלה מותרות בחברה חופשית, אלא מפעילותו האקטיבית לקידומן של עמדותיו הפוגעניות, מדרך הצגתן ומן החשש שלימים תוצג אוניברסיטת בן-גוריון בנגב כמוסד החורג באורח בוטה מן הקונצנזוס היהודי-ציוני;
- פגיעה מכוונת בערכי-יסוד של מדינת-ישראל, כמו שעושה ד"ר ניב גורדון, או הצגת מנהיגיה כפושעי-מלחמה, בוודאי שראויה להישקל כאשר נידונה הצטרפותו של חבר סגל למחלקה.
- הנתבע, משהציג את התובע כפי שהציגו, כמי שאינו עובד קשה או כמי שאינו מקדיש מאמץ רב להשבחת סגל המחלקה או כמי שפועל באורח חריג שאינו מאפיין את שגרת העבודה של ועדת-המינויים או כמי שאינו מקפיד על יושרה ועל כללי אתיקה, עשה מעשה פסול שיש בו כדי להוציא שם רע על התובע.
פרופ' דויד ציין כי החלטת הגינוי הפורמאלית שיזם הנתבע בהיעדר התובע ואשר מתועדת בכתובים ומתויקת בתיקו האישי, כמו גם ההשמצות האחרות, גורמים לו נזק ישיר. לדבריו, מכיוון שאינו יכול להעריך את הנזקים שנגרמו לשמו הטוב ולהשתכרותו העתידית הוא נוקב בתביעה בסכום של 100,000 שקלים.
