באופן לא שגרתי, נתחיל מזה שתעשו לי טובה: סתמו. לא, לא, באמת. חבורת סתומים מטומטמים, עשו טובה, ולכו תמצאו מישהו שיתעניין בשטויות הדביליות שלכם. אני מודה, ה"הכל דבש" היא כל מה שאמרתם שהיא: וולגארית, בהמית, דוחה, חסרת טאקט, לרוב שלא לצורך וסתם לשם הפרובוקציה. אבל הנה מה ששכחתם להגיד וחשוב מאוד להזכיר: הכול דבש היא גם - ובעיקר - סדרה מצוינת.
למען הסר ספק, אני אהיה הראשון להודות: "הכל דבש" לא חפה מבעיות. הראשונה שבהן, אגב, היא שמישהו חיבל במעבד התמלילים של יעל פוליאקוב, ונראה שבכל פעם שהיא לוחצת על סימני פיסוק כלשהם איזשהו וירוס זדוני מחליף לה את הסימן באיזו קללה עסיסית. אם נבחן רגע את המשפט "אז אתה שומע, מטומטם, הלכתי אתמול לזאתי, המזדיינת" לעומק, נגלה שזו בסך-הכל תקלה טכנית שנגרמה על-ידי האקר חולני. מטומטם הוא פסיק, מזדיינת היא בעצם בסך-הכל נקודה, וכך לגבי דביל, אידיוט, סתומה וכל מילה שנייה אחרת בסדרה. תחביר עברי, נו, מה כבר אפשר לעשות. אבל התלונות נגד העונה השנייה של הסדרה הן קצת כמו של גבר שהתאהב בחברתו המקסימה והקלילה, המצחיקה והמהממת, עבר לגור איתה ועכשיו נדהם לגלות שהיצור הנשי הקטן והענוג הזה, ברגע שנותנים לו קצת חבל, מרשה לעצמו לנפוח באמצע הסלון. העונה השנייה של "הכל דבש" היא בדיוק, אבל בדיוק, כמו החברה שעברה לגור איתך. ואם כשיצאתם היא עוד הייתה טורחת להתאפר, להתייפיף וללבוש במיוחד את השמלה עם המחשוף והפוש-אפ, עכשיו אתה חוזר הביתה ונדהם לגלות אותה מסתובבת בטרנינג מרופט ושיער מקורזל. מהנקודה הזו יש רק שתי אופציות: או שאתה קם ועוזב וחוזר אל העולם המזוייף שבחוץ, או שאתה מתיישב לידה על הספה, מתעלם מהניחוח הלא אטרקטיבי שנודף ממנה, מחבק אותה ולאט-לאט מתחיל להבין שבדיוק ככה נראית אהבה אמיתית.
בדרך-כלל משתמשים במילה הזו לרעה, אבל דווקא בעונתה הנוכחית "הכל דבש", אותנטית יותר מתמיד. אז נכון, לפעמים היא חוצה את גבולות המותר והטעם הטוב, ואפשר היה לוותר על לא מעט פרובוקציות אבל זה מה יש, עם הטרנינג והכול, טייק איט אור ליב איט. נדמה שמה שהכי עצוב הוא שמרוב כל האש שמשגרים אליה, כולם קצת שכחו שמדובר בפנינה טלוויזיונית אמיתית, מהסוג שכבר לא עושים כאן יותר ואולי מעולם לא עשו. בניגוד לעונת הבכורה, עכשיו יש בה משהו אחר. ואם נחשוב על זה רגע לעומק, אז "הכל דבש" של העונה היא מוחצנת, וולגארית, בהמית והיא עושה כל-כך הרבה רעש עד שאי-אפשר להתעלם ממנה גם אם מנסים. נשמע לכם מוכר? עדיין לא? אם כך, בואו נסכם את "הכל דבש" לשתי מילים בדיוק: ישראלי אסלי.
כי ישראלי אמיתי, מעבר לעובדה שהוא לא משתמט, גם מפריע לכל שאר הקבוצה בהדרכה בכנסייה באיטליה, קופץ לבריכה שהוא בכלל לא יודע אם הוא יכול להיכנס אליה, מסנן "שתישרפי" לפקידה במס הכנסה, מקלל את נציג השירות בפלאפון, קורא לחבר הכי טוב שלו אידיוט ולזו שכרגע עקפה אותו בנתיב סתומה. בקיצור, וסליחה על הקלישאה האיומה, תסתכלו עליהם, ותראו אותנו. ואם להיות כנים, כל פשעה של "הכל דבש" מתחיל ונגמר בעובדה שהיא תמצית מזוקקת של הישראליות שאנחנו רואים ברחוב. אלא שמה שנראה לגמרי טבעי בנתיבי איילון ואצל פקיד שומה שלוש נראה, איך נאמר, הרבה פחות נעים על הפלזמה בסלון. “הילדים", מתפלצים להם אנשי המושבה השוויצרית המנומנמת והקטנה שאנחנו, “הילדים רואים!”. נו באמת, עשו טובה. כי אם היינו בפרק של "הכל דבש" מישהו כבר היה אומר לכם לסתום את הפה עם ההתייפייפות הזו ולדחוף אותה.
