הנשיאה ביניש הוסיפה כי אפשר שייתכנו מצבים חריגים ונדירים שבהם הימנעות מהבאת העצור נדרשת לשם מניעת סיכון מיידי וקונקרטי, כדוגמת "הפצצה המתקתקת", אך ניתן למצוא למצבים אלה פתרון משפטי, ולו חלקי, בהסדרים אחרים, וקיימת שאלה אם מוצדק להסדיר מצבים נדירים אלה בחקיקה דוגמת הוראת השעה.
השופטת ארבל הדגישה כי למרות הקשיים הייחודיים בחקירת חשודים בעבירות ביטחון, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בלתי-מידתית בזכויות הנחקרים. גם השופטת פרוקצ'יה הדגישה את מרכזיותה של נוכחות הנאשם במשפטו במסגרת הזכות להליך הוגן, וזאת אף אל מול האינטרס הציבורי במיצוי יעילותם המרבית של אמצעי החקירה והאכיפה.
השופט ג'ובראן ציין כי גם כשמדובר בחקירה של עצורים בעבירות ביטחון, הרי שחקירה זו - ככל שמדובר בהליך הפלילי - נועדה לברר מעשים שביצעו בעבר לקראת העמדתם לדין בגין מעשים אלה. לדבריו, שלילת זכותם של עצורים אלה לבוא לפני שופט בהליכי המעצר סותרת עקרונות בסיסיים של המשפט הפלילי.
השופט רובינשטיין ציין כי לו הייתה הוראת השעה מוגבלת למקרים של חשש מיידי וממשי, בוודאות קרובה, לפגיעה בחיי אדם, ייתכן שסעיף 5 היה עומד בדרישות החוקתיות. הוא הטעים כי גם אם מהלך חקיקתי כזה אפשרי, ספק אם במישור המעשי תהא בכך תועלת רבה, אלא במקרים נדירים, והשאלה היא אם לשמם כדאית חקיקה כזו.
השופט גרוניס הדגיש את הפגיעה בעיקרון החירות ממעצר ואת הקושי המיוחד הנובע משילוב הוראת השעה עם השעיית זכות הנחקר להיוועץ בעורך-דין. השופט גרוניס ציין כי אינו רואה מניעה שהמחוקק יאמץ הסדר שונה בכל הנוגע למניעת נוכחות החשוד בהליכי המעצר.
השופטת נאור הצטרפה לקביעה כי סעיף 5 אינו עומד בתנאי חוק היסוד, אך סברה כי יש להשעות את תוקפה של הצהרת הבטלות לתקופה של ששה חודשים על-מנת לאפשר למחוקק לקבוע גבולות צרים ומידתיים יותר לאפשרות של דיון שלא בנוכחות העצור. לפי עמדתה, ציינה נאור, במקרים נדירים צריכה הזכות להליך הוגן לסגת לפרק זמן מוגבל מפני הצורך למנוע - בדרגה של ודאות קרובה - פגיעה בחיי אדם.
