מזל אוחנה תבעה את עו"ד אסעד בתריס בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, בטענה שגרם נזק למושכר. לדבריה, עו"ד בתריס עזב את הדירה כשהיא מלוכלכת ועם נזקים לתריסים ולארון הבגדים, והדבר חייב אותה להוצאות. כן אמרה כי "נותרו חובות צנועים בהיקפם בגין שימוש בגז ובמים ובגין ועד הבית לתקופה הסמוכה לעזיבת הנתבע".
עו"ד בתריס הגיש תביעה נגדית בגין נזק שנגרם לו לטענתו, לאחר שהותיר בדירה וילון, שעקבותיו אבדו. לדבריו, השאיר את הווילון בדירה, על דעת אוחנה, לאחר שלא מצא מברגה ולא יכול היה לפרקו. עו"ד בתריס אישר חוב בסך של 548 שקל בגין גז, מים וועד בית, והיה נכון לשלמו.
בדיון בפני השופט אלכסנדר רון, הצהירה אוחנה כי אינה מבינה ושומעת דבר ובאישור בית משפט, לאחר שהציגה מסמכים בעניין בריאותה וגילה, טענה בשמה הגברת בן-חמו. לדבריה, נותר בדירה לכלוך שלצורך ניקיונו נזקקה אוחנה לשכור פועלים תמורת 1,000 שקל, השקיעה בתיקון התריסים, באמצעות פועלים, בעלות של 300 שקל, ותיקנה את ארון הבגדים בעלות של 2,000 שקל.
השופט פסק כי טענות אלה לוקות בקשיים ראייתיים ניכרים: "אין בפני בית המשפט כל הוכחות לעצם הנזק הנטען, ולו גם בדמותם של צילומים. חשוב מכך, אין בפני בית המשפט, ולו גם חשבונית או קבלה כלשהן המצביעות על ההוצאות הנטענות. לדברי גב' בן חמו בשם התובעת, הביאה התובעת שני
עובדים זרים לביצוע המלאכה, ומטעם זה אין בכוחה להציג קבלות. הטענה בדבר תשלום בהיקף של כ-3,300 שקל בגין נזקים שונים לעובדים זרים, לא זו בלבד שנעדרת היא, ולו גם מקצת ראיה, היא אף תמוהה ביותר בשים לב לדרך בה התייצבה התובעת בבית המשפט.
"מצד אחד, נטען במפורש, שאין התובעת שומעת ולמעשה אף להעיד אין היא יכולה; אך מן הצד האחר, המדובר בתובעת שלא היה לה כל קושי, על-פי הנטען, לצאת לשוק העבודה, לשכור עובדים זרים, לתקשר איתם, מן סתם גם להתמקח עימם אודות שכרם, ואף לפקח על עבודתם. אין הדברים מתיישבים. אם יכולה הייתה התובעת לבצע כל זאת, עומדת לחובתה העובדה שנמנעה להעיד. ומנגד, אם לא הייתה יכולה לשכור עובדים זרים, נעדרת גרסתה כל בסיס. כללו של דיון - הטענה בדבר נזקים למושכר נעדרת הוכחות מספקות, ודינה, אפוא, לדחייה".
השופט דחה את התביעה הנגדית לאחר שעו"ד בתריס לא הוכיח אותה. "על הפרק וילון ששווה היה, לטענת הנתבע עצמו, לא יותר מ-930 שקל שעה שנרכש בשנת 2006. לדבריו אף עבר הווילון לדירה זו מדירה קודמת, ומן הסתם בינתיים גם התבלה, וספק איזה ערך היה לו. נוכח זאת אינני מוצא כמוכחת, הן את טענת הנתבע בדבר אחריות התובעת לנזק שנגרם לווילון שהותיר במושכר, והן את טענתו בדבר גובה נזקו. התביעה שכנגד, בנסיבות אלה, נדחית ואך במאמר מוסגר עוד אוסיף, כי מנסיבות הגשתה עולה בבירור שהוגשה, במידה רבה, אך כדי להוות משקל נגד לתביעה המקורית שהוגשה, כזכור, על-ידי התובעת".
בסופו של דבר, עו"ד בתריס חויב לשלם לאוחנה סך של 548 שקל, "בשים לב לכך, שבסכום זה הודה הנתבע מלכתחילה, ושהוגשה התביעה על סכום מוגזם כשידעה התובעת שאין בידה כל ראיות לטענותיה, אמנע ממתן צו להוצאות ואסתפק בצו להשבת האגרה לתובעת בסך של 50 שקל".