דוח חדש שפרסם (יום ג', 16.2.10) הבנק העולמי, מתאר את דרכי ההתמודדות של נשים פלשתיניות עם המצוקה הכלכלית והשיבוש החברתי מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. הדוח מדגיש כי ניתן להפוך את המגמות השליליות רק באמצעות הסרה ממושכת של ההגבלות הכלכליות, אך מציע מספר המלצות לרשות הפלשתינית בטווח המיידי.
בדוח נכתב כי "ההשפעה החברתית-כלכלית של הסכסוך המתמשך בין ישראל לפלשתינים ומשטר הסגר הכולל על האוכלוסיה הפלשתינית בגדה המערבית ובעזה מתועדת היטב". בדוח נבדק נושא שטרם נבחן לעומק והוא - ההשפעה ארוכת הטווח של משטר הגבלות התנועה והגישה על היחסים בין נשים וגברים.
המידע בדוח, המתבסס על מידע מן השנים 2007-2000, בודק כיצד נשים פלשתיניות התמודדו עם הנסיגה הדרמטית של גברים משוק העבודה. ממסקנות הדוח עולה, כי חלק מהן הצליחו להשיג משרות בשכר במגזר הציבורי או במגזר השירותים - אך חלק גדול יותר נאלצו לקבל עבודות בזויות ובלתי מוגנות. רוב האחרות פנו לפעילות בלתי-פורמלית שקשה להגדירה מבחינה סטטיסטית - חקלאות, רוכלות ומלאכת-יד, כגון תפירה.
הדוח מגלה עוד כי המעורבות המוגברת של הנשים במרחב הציבורי עולה להן ביוקר. על כך קובע הדוח, כי "על הנשים הפלשתיניות לנווט בזהירות בין הצורך להתנהג באופן הולם מבחינה תרבותית ובין הצורך בניידות מוגברת. הן נדרשות 'להלך בין הטיפות', כדי שלא להדגיש יתר על המידה את תפקידן כמפרנסות בנוסף לתפקידיהן כאימהות ועקרות-בית, בניסיון לשמור על שלום-בית. קשרים ורשתות חברתיות מילאו תפקיד תומך, אך גם אלה ספגו נזק מלחץ ההגבלות והקריסה הכלכלית".
השפעותיהם של המצוקה הכלכלית והשיבוש ביחידה המשפחתית המסורתית הוחרפו בשל מצוקות הסכסוך: חדירת האלימות למרחב הביתי, הצורך לתמוך בבני משפחה עצורים והתמוטטות הסדר הציבורי. נוסף על כך, יש סימנים למתאם בין אובדן התעסוקה של הגבר - לעלייה באלימות בתוך המשפחה.
הדוח קובע כי הקלות התנועה האחרונות בגדה המערבית לא הספיקו כדי להפוך מגמות אלה, והמצב בעזה ממשיך גם הוא להידרדר. המחברים מדגישים כי הסרת משטר הסגר היא הדרך היעילה ביותר להקל על המצוקה ממנה סובלות הנשים הפלשתיניות, אך הם ממליצים שכדי להקל על הידרדרות המרקם החברתי לטווח הארוך, על הרשות הפלשתינית לנקוט פעולה מיידית בארבעה תחומים. הראשון: לאפשר תעסוקת נשים הנחשבת "מכובדת", בפרט באמצעות הסדרת התחבורה הציבורית ואכיפת חוקי העבודה; השני: תמיכה בהזדמנויות תעסוקת נוער; השלישי: קידום גיבוש חברתי, בייחוד באזורי C ובאזורים אחרים המבודדים על-ידי הגבלות התנועה והגישה; והרביעי: איסוף מידע רב יותר על השתתפות בפעילות כלכלית בלא הפרדה מגדרית.
