"בתי חולים לחולי נפש מעדיפים לשמר מצב שבו חולים שוהים אצלם ולא בקהילה וזאת משיקולי שכר, הגבוה בהרבה מהשכר המשולם בקהילה". כך מאשים (יום ד', 24.2.10) פרופ' יחזקאל טלר, נשיא המרכז האקדמי כרמל, אשר שימש בעבר יועץ משרד הבריאות לשיקום נפגעי נפש בקהילה ונחשב כמומחה בשיקום נפגעי נפש.
לדבריו, חולי נפש בישראל הינם למעשה חולים בדרגה שנייה, כיוון שקופות החולים אינן ששות לטפל בהם, ומעדיפות לבצע רק את המינימום הנדרש. "לפני כ-10 שנים החלה רפורמה שהייתי שותף לה להעביר את עיקר הטיפול בנפגעי נפש לקהילה ולא להשאירם במסגרות האשפוז. מספר המיטות בבתי החולים צומצם במידה ניכרת, אך השירותים הקהילתיים לא קיבלו את המשאבים המתאימים לטפל באותם חולים. לכן ישנם בתי חולים לחולי נפש הנאחזים בצורך באשפוז מסיבות של כוח אדם ושכר, ובמקום להעבירם לקהילה הם מעדיפים לשמר מצב בו החולים ממשיכים לשהות בבתי החולים", אמר פרופ' טלר.
פרופ' טלר ציין כי משרד הבריאות אינו כופה מדיניות ברורה וחד-משמעית לצמצום מספר המיטות בבתי החולים, ואינו מחזק את מערך הטיפול בנפגעי הנפש בתוך הקהילה.
לדבריו, בארצות המפותחות בעולם המערבי נעשו רפורמות בתחום בריאות הנפש, והוכח בעקבות כך כי איכות החיים של נפגעי הנפש הייתה גבוהה בהרבה מאשר במסגרות אשפוזיות.
"אין מנוס מלהמשיך ברפורמה שהחלה, ולא להיתפס לבעיות נקודתיות בבתי חולים שבהם נמצאו ליקויים קשים ורבים בתחום התברואה. אין כל הצדקה לשמר בית חולים שאולי אין כל צורך במיטות שבו. אני קורא למשרד הבריאות להמשיך ברפורמה באומץ ציבורי, ולראות בקהילה מוקד של עשייה בטיפול בנפגעי נפש", סיכם פרופ' טלר.
