השבוע האחרון היה עבורי אחד מהשבועות האלו שכבר בתחילתם אתה מייחל לסופם. שבוע שכבר ביום ראשון הארור אתה מתפלל ליום חמישי המלכותי, שיגיע כבר ויפתח את חגיגות סוף השבוע. דווקא בימים החמים ביותר של החורף השתלטה עלי מיני-שפעת מטרידה שהפכה אותי לאדם מעוך ונטול אנרגיות, וגם עניינים מציקים אחרים החליטו לצוץ בדיוק עכשיו. גם על ר', חברתי היקרה מיהלומים מלוטשים, עבר שבוע לא קל.
עקב כל הנ"ל נזקקנו שתינו לבוסט שיעזור לנו לצלוח את השבוע בשלום ושיוביל אותנו חדשות ורעננות אל עבר סוף השבוע, זה שנדמה לעיתים שלא יגיע לעולם. לא כל מקום יכול לעמוד במשימת השבת אנרגיות למי שאזל לו המלאי, אך זכרנו שיש מקום אחד כזה, שמתמחה באווירה טובה והשבת כוחות מחודשים כבר שנים רבות - 'ננה בר' שבנווה צדק, בר-מסעדה מיתולוגי ומנצח שלא לשווא קבוע במקומו כבר זמן כה רב.
הבר של הננה תמיד שוקק חיים ומלא, אם כי המוזיקה אינה מחרישת אוזניים ומונעת דיבורים. כאן הולכים יותר על אווירת דייטים רגועה וסולידית, ומי שבכל זאת חייב אוויר צח יכול תמיד לקחת את כוס המשקה שלו אל הגינה הנעימה ולהשיק שם כוסות. הדייט הלוהט שלי עם ר' קיבל תפנית קסומה, כשגילינו בדיוק את מה שנזקקנו לו בתפריט: רשימה של עשרה 'קוקטיילים מהאגדות', כשכל אחד נושא שם של אגדת ילדים קסומה וכולל מרכיבים מעניינים שלא נראו כמותם מאז ימי קוקטיילי האורגזמה והסקס און דה ביץ" (מי אמר בברלי הילס 90210 ונשאר בחיים?).
אגדות ילדים היו בדיוק מה שנזקקנו לו באותו ערב. עד שיבוא פיטר פן להשיב לנו את ילדותנו האבודה (ויתחתן תוך כדי כך עם שלגיה ויחד יאכלו טונות של ג'אנק פוד מבית השוקולד של עמי ותמי ויולידו את שלושת הדובים), החלטנו להתמקד בחיים האמיתיים, אלו שרועשים וגועשים כאן בננה בר. בחרתי בקוקטייל 'עמי ותמי', האגדה החביבה עליי בגלל אסוציאציית השוקולד שבה, וגם בגלל המרכיבים שהשיבו אותי באחת אל שנות ה-80: אייריש קרים, סירופ שוקולד, קקאו בהיר ושמנת (35 שקל). היה כל כך טעים, מתוק ומנחם עד שגמעתי אותו כמעט בשלוק.
ר' האלגנטית סירבה ליפול מלכודת ברנדה וולש שניסיתי לטמון לה. היא בכלל תמיד הייתה טיפוס של קלי טיילור, וככזאת התעקשה לאזן את הבושות שאני עושה ולהזמין את היין האלגנטי ביותר בתפריט: קברנה סוביניון שאטו גולן (45 שקל לכוס), יין שהוגדר על-ידי סמל האלגנטיות כקליל, מתקתק ומלא חן. לקח לי מעט זמן להסביר לה שזה נשמע יותר כמו תיאור של ההבדל בין דילן לברנדון, אבל מילא. לא מתעסקים עם בחורה שיודעת לבחור יין.
בין כוס יין אלגנטית לקוקטייל מהאגדות לא שכחנו כי עם כל הכבוד שאנו רוחשות לאלכוהול, ללא מזון הנשמה אינה מתנחמת. הנחמה הראשונה הייתה בדמות סשימי דג ים שהוגש עם לבבות חציל, יוגורט, זרעי עגבניה וקרם עדשים שחורים (51 שקל), מנה שמשתלבת היטב עם יין אדום ומנחמת עד כדי תחושת הקלה שפושטת באיברים מידית. זרעי הצ'ילי הממזריים שהתחבאו להם בין סשימי אחד למשנהו היו טוויסט מסוכן שאתגר את לשונותינו עד כדי צורך בעוד שלוק של אלכוהול. ובא לציון גואל, ולא רצון.
הנחמה הבאה הייתה כבד קצוץ (33 שקל) שתובל בשומן אווז, הוגש עם בצל מטוגן וקורנישון (מלפפונים חמוצים קטנטנים עם בליטות) ולווה במשולשי טוסטונים פריכים. אומנם טעם של בית מילא את פינו ונפשנו, אך עדיין לא יכולתי שלא להגיע למסקנה שפטה כבד עדיף על כבד קצוץ, ואף נמרח בקלילות יתר על הלחם. נחישותנו גרמה לנו להתעקש ולמרוח גם את הכבד הקצוץ על כל פרוסת לחם עד כי לא נודע כי בא אל קרבנו. לכו תוכיחו.
ארוחה לא יכולה להיות מנחמת מבלי שטעם מתוק ישתלט על הבלוטות בסופה וינחם כל חלקה פנויה. לתפקיד החשוב נבחר מילפיי ברולה פירות יער (42 שקל), מנה של שתי שכבות בצק עלים פריכות (קרמשניט למתקדמים, למקרה שתהיתם) שהמילוי שלהם הוא השוס הגדול: קרם מסקרפונה עשיר ונפלא שמתחתיו שכבה של קרם ברולה סמי פרדו, ובין שתי שכבות העונג שוכב לו פטל אדום. מי אמר שהשבוע הזה לא מקבל תפנית חיובית, תזכירו לי?
תחושת העידוד כבר פשטה בכל איברינו כשיצאנו מהננה בר אל האוויר הקריר של נווה צדק. ידענו שסוף השבוע קרוב מתמיד ושהוא בוודאי יביא עימו בשורות טובות ואנרגיות חדשות. אך למקרה ששוב תתקוף אותנו מלנכוליה, תמיד נוכל לקפוץ לננה בר ולהתנחם באיזה קוקטייל מהאגדות.
