רחל פלומבו הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בעיר, מיום 6.12.09, במסגרתה נדחתה בקשתה לבטל פסק-דין שניתן בהיעדרה ביום 1.12.09.
כתב האישום ייחס לפלומבו עבירה של מעבר קו הפרדה רצוף והיא התייצבה לדיון שנקבע ליום 6.7.09 וכפרה באשמתה. התיק נקבע להוכחות ביום 6.12.09, בשעה 09:30, ומשלא התייצבה בשעה הייעודה - שמע בית המשפט לתעבורה את ראיות התביעה, כולל את עדותו של מתנדב שתפס את פלומבו, הרשיע אותה וגזר עליה: קנס בסך 1,000 שקל, פסילה לתקופה של 60 יום ופסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.
בגזר הדין צוין כי פלומבו ביצעה עבירה חמורה ומסוכנת, ולחובתה 14 הרשעות קודמות. בית המשפט התחשב בעובדה שהיא נוהגת למעלה מ-30 שנה.
פלומבו הגישה בקשה לביטול גזר-הדין, בה טענה כי איחרה לדיון עקב סיבוכי תנועה, והעונש שהוטל עליה חמור מדי. הבקשה נדחתה לאחר שלא הציגה סיבה מוצדקת להיעדרותה מהדיון, ונקבע כי חומרת הענישה אינה מהווה נימוק לביטול פסק הדין.
השופטת
חנה בן-עמי דחתה את הערעור, ופסקה כי פלומבו לא עמדה בתנאים המצדיקים ביטולו של פסק-דין שניתן בהיעדר. "היא לא הציגה סיבה מוצדקת להיעדרות מהדיון (או האחור), ומכל מקום טיעוניה מוקדו בחומרת העונש. דא עקא, נוכח עברה התעבורתי, הכולל גם 6 עבירות הקשורות לנהיגה בלתי-זהירה ב-4 השנים האחרונות, העונש שהוטל עליה אינו חורג ממתחם שיקול הדעת של בית משפט קמא, ויש להניח כי היה מוטל עליה אף אם הייתה מתייצבת לדיון. יודגש כי כאשר נאשם בוחר להישפט על עבירת קנס, הוא לוקח את הסיכון כי בית המשפט ייתן דעתו על נסיבותיו הכלליות של האירוע ושל הנאשם, וישית עליו עונש מתאים. אשר על כן, העונש שהוטל על המערערת בהיעדרה לא גרם לה לעיוות דין".
