הדס שטאובר הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר, במסגרתו הורשעה בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת והוטל עליה קנס בסך 1,000 שקל.
שטאובר נתפסה ביום 3.2.09 על-ידי שוטר שהפעיל מכשיר "דבורה", כשהיא נוסעת במהירות 115 קמ"ש בדרך שהמהירות המותרת בה הינה 80 קמ"ש. השוטר שנסע מולה מדד את המהירות כאשר רכבה התקרב אליו, ולאחר מכן ביצע פניית פרסה ודלק אחריה מספר קילומטרים ורשם לה דוח.
שטאובר כפרה באשמתה וניהלה פרשת הוכחות. השוטר שתפס אותה העיד כי שמר על קשר עין רציף עם רכבה בשלב נעילת המכשיר ובשלב שלאחר פניית הפרסה ועד לעיכובה. שטאובר העידה כי לא עברה את המהירות המותרת, וטענה שלא ייתכן שהשוטר שמר איתה על קשר עין בכביש מפותל בו נסעה.
בית המשפט לתעבורה קיבל את גרסת השוטר והדוח שרשם, והרשיע אותה.
בכתב הערעור חזרה שטואובר על טענתה, שיש לזכותה משום שנהגה בכביש חשוך ומפותל, ולא ייתכן שהשוטר הצליח לשמור עימה על קשר עין רצוף מזמן המדידה ועד לזמן התפיסה, ואין להוציא מכלל אפשרות שהרכב שבו נמדדה המהירות אינו רכבה.
השופטת
חנה בן-עמי דחתה את הערעור לאחר שפסקה כי השוטר הציג בפני בית המשפט לתעבורה דוח וזכרון-דברים להפעלת מכשיר "דבורה", שאישר כי המדידה התבצעה באופן תקין. "הודעות אלו קבילות כראייה לפי סעיף 27 לפקודת התעבורה. השוטר מסר בחקירתו הנגדית כי הצליח לשמור על קשר עין רציף עם המערערת, ובית משפט קמא קיבל את גרסתו כמהימנה. התרחיש האלטרנטיבי שמציעה המערערת נסתר על-ידי גרסת השוטר. מדובר בהכרעה עובדתית לגמרי, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה", סיכמה השופטת.
