"מקום שמתעורר צורך לפנות ולבקש את חוות דעתה של משטרה ישראל, רשות הרישוי רשאית ואף חייבת לעשות זאת כדי להבטיח את שלום הציבור. לא זו אף זו, אם רשות הרישוי לא הייתה פונה בנסיבות אלה לקבלת חוות דעתה של משטרת ישראל, כי אז דווקא החלטה זו הייתה נגועה בחוסר סבירות". כך קבעה (יום ב', 1.03.10) שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה,
יעל וילנר, בעתירה שהגישו חברת "נ.מ.א. מחזור בע"מ" ובעליה, מועין נעימה, כנגד עירית חיפה, במטרה לאפשר להם רשיון עסק.
באותה פרשה שללה העירייה את רשיון העסק של של העותרים, מגרש למתכות ולגרוטאות, בהנתן עברו הפלילי הנטען של המערער ובהסתמך על מידע מודיעיני לפיו מתקיימת במקום פעילות פלילית, וכן כי אביו של העותר שותף סמוי בעסק. בעתירתו טען נעימה כי בכך נפגע
חופש העיסוק שלו, פגיעה אנושה וקשה, כי היה מקום ליתן לו
שימוע טרם הפגיעה בחופש העיסוק שלו, וכן כי העירייה שוללת את רשיון עסקו בשל יריבותה עם משפחתו בעניינים אחרים. כן גרס העותר כי אל לה לעירייה להסתמך על חוות דעת משטרתית בבואה להחליט בעניין מנהלי גרידא - אישור רשיון לעסק, שכן היסטוריה משטרתית של מבקש רשיון לעסק אינה רלוונטית.
השופטת וילנר פסלה אחד לאחד את טענותיו של העותר. ראשית קבעה כי לא זו בלבד שהרשות המנהלית רשאית להוועץ במשטרה בבואה להקנות רשיון לעסק, אלא בשם ביטחון הציבור היא חייבת לעשות כן:
"לו הייתה העירייה נמנעת מלהסתמך על עמדת המשטרה, שעה שזו הונחה בפניה, כי אז הייתה פועלת בחוסר סבירות. משהונחה כבר עמדת המשטרה בפני העירייה, מחובתה היה לשקול ולבחון, בין יתר השיקולים, את התנגדות המשטרה". השופטת נדרשה גם לטענת העותר כי זכות הטיעון שלו קופחה, וכי לא הייתה לו הזדמנות להתנגד לעמדת המשטרה:
"נוכח העובדה שעמדת המשטרה מתבססת על חומר חסוי, ממילא לא היה מקום לאפשר לעותר להשמיע טענותיו לפני המשטרה, ומכל מקום, זכות זו אינה מוקנית לו בחוק." גם את טענתו של העותר כי התיקים שנוהלו כנגדו נסגרו זה מכבר, ובכל מקרה, יש לאפשר לו להציג את המאידך לראיות המשטרה, פסלה השופטת בקובעה כי:
"מאחר שעסקינן בעתירה מנהלית, הרי שעל-מנת לבחון את סבירות התנגדות המשטרה, אין צורך בהמצאת ראיות קבילות וניתן להסתפק בכל מידע או ראיה התומכים במסקנת המשטרה, אם כי מובן שיש צורך בזהירות יתרה בבחינת הדברים".
העתירה נדחתה והעותר חויב בהוצאות משפט בסך 7,000 שקלים.
