הממשלה תומכת בהנפקת ברירת מחדל של שיקים (המחאות בנקאיות) לא-סחירות גם לאזרחים רגילים ולא רק ללקוחות גדולים של הבנקים.
המצב כיום הוא שהבנקים מנפיקים לחברות וארגונים ציבוריים פנקסי שיקים שסחירותם מוגבלת מראש ומדפיסים פנקסים ללא הגבלת סחירות רק לפי בקשה מיוחדת של החברה או של הארגון. לא כך הוא הדבר כאשר מדובר במשקי בית ובאנשים פרטיים המשתמשים במקרים רבים בהמחאות על-מנת לשלם חשבונות ומזון, ובמקרים רבים מגולגלים השיקים שהם נותנים לספקים לגורם שלישי.
לא ברור מדוע למשקי הבית הקטנים מסופקים מראש על-ידי הבנקים שיקים שסחירותם אינה מוגבלת. אך מה שברור הוא כי צרכנים רבים מוצאים את עצמם חשופים לתביעות ולדרישות משפטיות לפרעון שיקים גם אם התובע אינו האדם שקיבל את השיק וגם אם לא התקבלה התמורה עבור השיק.
אחד הפתרונות הבסיסיים ביותר לתופעה מטרידה זו, אותו הציעו חברי-הכנסת פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו) ו
אברהם מיכאלי (שס), הוא הגבלת סחירותו של שיק, דבר שימנע את האפשרות כי יועבר לאדם שלישי וייפרע גם אם תמורתו לא שולמה.
ועדת השרים לחקיקה, שבעבר התנגדה להצעת חוק זו, החליטה (יום א', 7.3.10) לקבל ערר על ההחלטה ולאשר תמיכה ממשלתית בחקיקה כל עוד זו תיעשה בתיאום.
מגישי הצעת החוק אומרים בדברי ההסבר להצעה כי עיקר הנפגעים הם עולים חדשים או אזרחים ותושבים שאינם דוברי או קוראי עברית אשר רכשו מוצר בתשלומים או בשיק דחוי שסחירותו לא הוגבלה, ונקלעו למצב בו המוכר פשט את הרגל או ברח מהארץ, אך את השיק העביר לאדם שלישי המחזיק בו כדין ותובע את תמורתו.
הצעת החוק באה, כאמור, להגן על הצרכן ולחייב את הבנקים להנפיק למשקי הבית הקטנים פנקסי שיקים לא סחירים בלבד וזאת כברירת מחדל. עם זאת, לקוח שיבקש לקבל פנקסי שיקים ללא הגבלת סחירות יוכל לעשות זאת על-ידי בקשה מיוחדת בסניף הבנק שלו ועל אחריותו.
