מאות נשים יהודיות ופלשתיניות הפגינו (9.3.10) מול כלא השרון (תל מונד) בקריאה לשחרור כל "האסירות הפוליטיות" הפלשתיניות. את ההפגנה יזמה "קואליציית נשים לשלום", לרגל יום האישה הבינלאומי, אשר פרסמה הודעה לתקשורת ערב ההפגנה בה נאמר, כי "כ-34 אסירות פוליטיות מוחזקות עתה בבתי הכלא הישראלים. אסירות אלה סובלות מאלימות פיזית, מינית ומילולית מצד כוחות הביטחון הישראלים, ובמקרים רבים כלואות תחת צו מעצר מנהלי כללי ועמום, שאינו מאפשר להן להגן על עצמן בבית המשפט".
לנא חאסקיה, רכזת "קואליציית נשים לשלום", ציינה בהקשר הזה, כי "אנו מפגינות כדי להזכיר לציבור בישראל שיום האישה אינו חג, אלא יום המציין את הדיכוי המתמשך של נשים. בעוד נשים יהודיות חוגגות את יום האישה ומסמנות את התקדמותן לשוויון, סובלות נשים פלשתיניות מאחורי גדרות של כלא. אפשר לראות בדיכוי הפוליטי, בפגיעה בגוף ובהשפלות שחוות הנשים הפלשתיניות בבתי הכלא מטאפורה לכיבוש הישראלי כולו - דכאני, אלים, ופולש לגוף ולמרחב. לכן, המאבק בכיבוש הוא גם מאבק למען חירות לנשים ולמען זכותן של נשים על גופן".
מיד עם סיום ההפגנה שוחחתי עם אילת מעוז, פעילה בכירה ב"קואליציית נשים לשלום", שסיפרה על מטרות ההפגנה ועמדתה בנוגע לאסירות הפלשתיניות ולדרך ליישוב הסכסוך עם הפלשתינים. להלן הראיון הטלפוני שנערך עימה:
האם תוכלי למסור לי פרטים על ההפגנה? בהפגנה השתתפו כמה עשרות פעילים שהתאספו מול כלא השרון תחת כוחות כבדים של משטרה שנערכה בכוחות מתוגברים לאירוע וגם אילצה את המפגינים להתפזר למרות שההפגנה הייתה חוקית ולא נדרשה לאישור משטרתי. המפגינים קראו לשחרור כל האסירות הפוליטיות הכלואות בישראל מתוך חיבור ליום האישה הבינלאומי ולדרישה לחופש ולשוויון לנשים.
כשאת מדברת על האסירות הפוליטיות את מתכוונת לאסירות הפוליטיות הפלשתיניות ולא הישראליות. יש רק אסירות פוליטיות פלשתיניות בישראל.
אתן ציינתן 34 אסירות פוליטיות, האם מדובר בכל האסירות הפלשתיניות? אלה הן כל האסירות הפלשתיניות שנמצאות בבתי הכלא הישראלים. 34 אסירות.
מדוע אתן מכנות אותן אסירות פוליטיות? על-פי ההגדרות של ממשלת ישראל מדובר באסירות שהן מחבלות. אנו בדיוק יוצאות תיגר נגד ההגדרות של ממשלת ישראל מכיוון שהאסירות האלה אינן אזרחיות המדינה. הן נתינות כבושות. הן נעצרו בשל מאבקן בכיבוש, ולכן הן אסירות פוליטיות. כל מעצר של פלשתיני בידי ישראל הוא מעצר פוליטי, מכיוון שהוא לא נעשה במסגרת של משפט הוגן או במסגרת של מערכת חוקית אחת, אלא במסגרת של שלטון כיבוש.
איך את מסבירה את המקרה של אחת האסירות המפורסמות ביותר בין ה-34, וופא אל-בס, שניסתה להתפוצץ בבית חולים סורוקה עם חגורת נפץ והיא נתפסה במחסום ארז. האם גם היא מוגדרת על ידכן כאסירה פוליטית? לישראל אין שום לגיטימציה לאסור אסירות. אם פלשתין הייתה מדינה, אז פלשתין הייתה יכולה לשפוט את אזרחיה על התנהגויות כאלה ואחרות. כרגע לישראל אין זכות לעשות את זה.
מתוך דברייך עולה שמחבלת יכולה להגיע למסעדה בירושלים, לירות וישראל צריכה לשלוח מונית להחזיר אותה הביתה? ישראל צריכה לסיים את הכיבוש. זה מה שישראל צריכה לעשות. סיום הכיבוש כולל כל מיני דברים. הוא כולל שחרור אסירים, הוא כולל לאפשר לפלשתינים להקים מנגנונים של מדינה עצמאית שיוכלו גם לייצר מערכת חוק ומשפט. מערכת המשפט שלנו על נתינים שאין להם שום זכויות - זה דבר מופרך מיסודו.
עד שתקום המדינה הפלשתינית, האם מבחינת זכויות אדם אין דין ואין דיין לאדם שרוצח? אדם שהוא בהגדרה שלך נתין שהוא תחת כיבוש, האם יש לו היתר לרצוח ישראלים ולהיות משוחרר לחופשי? אין שום היתר לרצוח אף אחד, אני מתנגדת באופן נחרץ לכל צורות האלימות המופנית כלפי בני אדם. זה ברור מאליו. העניין הוא, שצריך למצוא מנגנונים שבהם המעמד החוקי של אנשים יהיה מוסדר. הן אסירות פוליטיות מכיוון שגם בקריטריונים בינלאומיים מקובלים הן לוחמות חופש.
עד שתקום המדינה הפלשתינית ויהיה סדר כפי שאת רואה אותו בין מדינה ריבונית למדינה ריבונית, עד אז למעשה, לוחמות חופש פלשתיניות, כפי שאת מגדירה אותן, יכולות לבוא לרצוח בישראל וישראל צריכה להחזיר אותן לרמאללה או לעזה מיד לאחר שהן מבצעות את הרצח? לוח הזמנים שאתה מציג מאוד משונה בעיניי, כי הקריאה לשחרור אסירות היא חלק מקריאה כוללת לסיום הכיבוש, כלומר הדברים הם שלובים זה בזה.
אבל כל עוד אין סיום כיבוש, כיצד ישראל צריכה לנהוג במקרה כזה? ישראל מחזיקה בכיבוש, היא יכולה לסיים אותו בכל יום, היא יכולה לסיים אותו מחר בבוקר. כלומר, הבחירה של ישראל להמשיך את הכיבוש היא בחירה מכוונת ופוליטית, זה לא מקרי, זה לא משהו שישראל אינה יכולה לעשות. ישראל היא הצד החזק ואין שום בעיה מבחינתה לסיים את הכיבוש מחר בבוקר או אפילו עוד חמש דקות. היא יכולה לעשות זאת. זה בכוחה, ושחרור אסירות הוא חלק מהמהלך הזה של סיום הכיבוש ויצירה של פיוס היסטורי בין העמים. זה לא עניין של לוח זמנים של מה יקרה עד סיום הכיבוש. הכיבוש צריך להסתיים לאלתר.
בנוגע לרצח שיקרה מחר בירושלים, מה צריך לעשות עם אותה מחבלת שתיתפס? האם על ישראל להכניס אותה לרשימת ה-35 שצריך לשחרר אותן או שצריך לשפוט אותה? ישראל לא יכולה לשפוט את הנשים האלה. לישראל אין זכות לשפוט אותן. היא יכולה ליצור הסדרים ומנגנונים ביחד עם המדינה הפלשתינית שתוקם. מה צריך לעשות עם חייל שבמסגרת הסכסוך רוצח ילדים בעזה? האם הוא בא על עונשו? כל הדיון הזה כאילו יש צד אחד של מחבלות ואפשר לכלוא אותן הוא כל-כך מופרך מיסודו בתוך סיטואציה שבה הצד שמפעיל את האלימות המרכזית היא מדינת ישראל.
איך אתן רואות בקואליציית נשים לשלום את פתרון הסכסוך ברמה האסטרטגית, אם הוא בכלל אפשרי? יישוב הסכסוך צריך להיות על בסיס של עקרונות צודקים שיאפשרו שוויון בין שני העמים, לא רק הסדר מדיני גרידא שיצור הפרדה בין שתי הקבוצות הלאומיות, שחיות בו הפרדה שהיא לא כך-כך אפשרית כיוון שגם בתוך ישראל יש אזרחים פלשתינים. אבל ברור לנו מעל לכל ספק, ששלום אמיתי יהיה כאן רק על בסיס הסכם שלום צודק, שזה אומר שיבת הפליטים הפלשתינים, פינוי של התנחלויות, אפשור של חופש תנועה, אפשור של חיים אמיתיים בכבוד לאנשים שחיים כאן, גם יהודים וגם פלשתינים. הפתרון צריך להיות פתרון כולל.
אתן מדברות על מדינה אחת בכל שטח פלשתין או על שתי מדינות? אין לנו עמדה בנושא הזה. מבחינתנו, אם העקרונות של צדק ושוויון בין העמים יכולים מיושמים - הם יכולים להיות מיושמים במדינה אחת, בשתי מדינות או בעשר מדינות. מבחינתנו, זה לא רלוונטי. מה שחשוב הוא שבאמת העקרונות הבסיסיים יישמרו.
דיברת על שיבת הפליטים וצאצאיהם המונים על-פי הנתונים הפלשתינים בערך 4.5 - 5 מיליון נפש, האם את מדברת על שיבה של כל חמשת המיליונים לשטח ישראל? לפי החלטת האו"ם וגם לפי כל אמנות זכויות הפליטים שיש בעולם, הפליטים צריכים לקבל את הזכות לשוב לבתיהם. בהחלט. מי מהם יבחר לעשות את זה ומי מהם יבחר לא לעשות את זה, זו שאלה אישית של הפליטים עצמם, אבל את הזכות הם חייבים לקבל. זה לא משהו שישראל יכולה להחליט אם בא לה לתת או לא.
האם גם הצאצאים של ניצולי פרעות תרפ"ט זכאים לשוב לבתיהם בחברון? הם לא מוגדרים כפליטים. לפליט יש הגדרה מאוד ברורה והם לא עומדים בקריטריונים האלה. אם יהיה הסכם שלום בין העמים - אין מניעה שאנשים יחיו במקום שהם מעוניינים לחיות.
