"התובעת אכן הגיעה עם מצב שיניים לא ואולם היא נתנה את האפשרות בפני רופא מומחה לבצע בה תוכנית שיקום, כאשר היא אינה רוצה בתותבות. חזקה על הרופא שימצא את הדרך הטיפולית הטובה ביותר לנהוג בה, ואם יסבור שמצבה אינו יכול לשקף את תוכנית הטיפול אותו הציע, כי או שלא יטפל בה או שיעמיד אותה במפורש בפני המשמעויות של הטיפול". כך קבע (יום ג', 23.02.10) שופט בית
משפט השלום בקריות, ערן נווה, בתביעה שהגישה מטופלת כנגד רופא השיניים לשעבר שלה, בגין טיפול שיניים לקוי, לטענתה.
באותה פרשה התובעת, אשר עברה טיפולים לשיקום הפה אצל הנתבע, רופא שיניים במקצועו, בשנים 04 - 06, טענה כי נגרמו לה נזקים שונים עקב טיפולים אלו. לטענתה, הנתבע הציע לתובעת תוכנית טיפול כוללת, אשר תכלול בין היתר עקירת שיניים, השחזת השיניים הנותרות, הכנת גשר עליון וגשר תחתון, וזאת בעלות כוללת של 30 אלף ש"ח. לטענתה, החל מחודש ינואר שנת 2005 היא החלה להתקשות בלעיסה, דיברה בצורה לא ברורה ופיה החל להפיץ ריח לא נעים, לחוש שריפה בעור הפנים, עיניים דומעות, טעם מוגלתי בפה, תחושת כובד ונפיחות. לטענתה הנתבע לא עשה דבר.
התובעת הצטיידה בחוות דעת של ד"ר גוטמכר אשר בדק אותה וקבע כי הנתבע התרשל בכל השלבים והרמות, אם ברמת איסוף הנתונים, דרך ניהול הרשומות, תכנון הטיפול ועד רמת הביצוע והאסטטיקה. לטענת המומחה, אי ביצוע צילומים אינו יכול להיחשב כטיפול מקובל.
"חסר ברשומות הרפואיות" השופט ערן נווה, בהסתמך על חוות הדעת של המומחה אשר מינה ביהמ"ש, קבע כי הרישומים הרפואיים של הנתבע היו חסרים ולקויים וחלקיים וכן כי בנסיבות שבהן נדרש טיפול רפואי מורכב הרשומה הרפואית חייבת להיות מפורטת. הרשומה לא כלללה לא צילומי רנטגן ולא חוות דעת של רופאים מתחומים מקבילים כגון רופאי חניכיים ורופאי טיפולי שורש. כן אין תיעוד באשר להסברים שנתנו לתובעת והאם נתנה הסכמתה מדעת לטיפולים אלו. עוד קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי הרופא התרשל לא רק באי ניהול מספק של רשומות רפואיות אלא באי ליווי התהליך בידי מומחה חניכיים, כנדרש.
השופט נווה דחה מכל וכל את הטענה כי לתובעת התרשלת תורמת, חרף העובדה שלא רצתה תותבות: אם הרופא סבר כי טיפול שיקומי בלא הזקקות לתותבות אינו אפשרי, היה עליו ליידע את התובעת בכך.
"פיצוי בגין כאב וסבל" לאחר שהשופט מצא כי הנתבע התרשל, הוא נפנה לבחון את שיעור הנזק.
הגם שהמומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר להר, קבע כי לא נגרמו לתובעת נזקים למעט כאב וסבל, ועליה לקבל החזר בגין חלק מהטיפול שהיה מיותר, קבע השופט נווה כי הפוסק האחרון בשאלות רפואיות הינו בית המשפט, וקבע כי התובעת תקבל החזר כספי מלא בעבור הסכומים ששלמה, פיצוי נוסף בן 30 אלף שקלים בגין כאב וסבל, וכן החזר מלא של כל הוצאותיה. השופט גם דחה את טענת המומחה מטעמו כי עקירת השיניים הייתה מוצדקת לאור מצב התובעת טרם הטיפול שכן הנתבע לא שמר כראוי על הרשומות הרפואיות ולעניין זה יש לבכר את גרסת התובעת.
עם זאת, השופט נווה דחה את תביעתה של התובעת לסכומי עתק, בסכום כמה מאות שקלים, בגין טיפולים עתידיים שלטענתה תידרש להם, אך ורק על סמך חוות דעת מטעמה.
השופט השית על הנתבעים הוצאות משפט בשיעור של 15% + מע"מ, ולאור האופן היעיל של ניהול ההליך בידי התובעת (אשר ויתרה על חקירת המומחה) פטרה מייתרת האגרה.
