בית הדין הרבני בתל אביב דן לאחרונה בתביעה שהגיש גבר נגד אשתו לאחר שמנעה ממנו לראות את בנם. הצדדים נשואים זה לזו כ-19 שנים ויש להם ארבעה ילדים: בן 18, בת 17, בן 15 ובן 8 - נשוא התביעה. הצדדים מתגוררים בנפרד זמן רב. הבן בן ה-8 נמצא אצל האם, ויתר שלושת הילדים נמצאים במשמורת האב.
ביום 28.11.07 נתן בית הדין הרבני החלטה בדבר הסדרי ראייה בין הבן לאב, ובפועל הללו לא התקיימו עקב סירובה של האישה לקיים את החלטת בית הדין. ביום 7.12.08 התרה בית הדין באישה כי אם תמשיך לסרב לקיים את החלטתו, יטיל עליה קנס בכל פעם שלא תקיים את ההחלטה.
ביום 24.8.09 הוגש תסקיר משירותי הרווחה, בו צוין כי לאחר דיון בוועדה הוחלט על המלצה חד-משמעית להעברת משמורתו של הבן לאביו, מאחר שהאם מסרבת לשתף פעולה ולהיענות להצעה של הסדרי ראייה בין הבן לאב.
בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני בנוכחות הצדדים, התחייבה האם לאפשר לאב לקחת את הבן פעם בשבוע ביום שלישי בין השעות 19:00-16:00, ובכל שבת שנייה החל מיום שישי בשעה 14:00 ועד שעה לאחר יציאת השבת. בית הדין הודיע לאישה שאם לא יתקיימו הסדרי הראייה, יאמץ את התסקיר של שירותי הרווחה ויחליט על העברת המשמורת של הבן לאב בלא צורך בדיון נוסף.
האב הודיע לבית הדין הרבני כי האם אינה מאפשרת הסדרי ראייה תקינים וביקש להעביר את המשמורת אליו. בית הדין קבע מועד לדיון, לחודש פברואר, ושמע את פקידת הסעד שהמליצה להעביר באופן מיידי את הבן למשמורת האב. בית הדין שוחח בנפרד עם הבן [פרוטוקול השיחה חסוי בבית הדין] והבן הביע רצונו החד-משמעי לעבור למשמורת האב. לאור זאת, פסק בית הדין כי המשמורת על הבן תהיה אצל האב ופקידת הסעד תגיש לבית הדין המלצות בעניין הסדרי הראייה בין הבן לאם לאחר שתשוחח עם הבן.