שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים,
מרים מזרחי, הרשיעה (יום ב', 22.3.10) חלקית את חברת מודגל, מנהלים בכירים בה, כמו גם מספר חברות ומנהלים נוספים בתחום הנדסת הבניין, בעבירת הסדר כובל.
עם זאת, משבעת האישומים שכלל כתב האישום, הוכחו רק שניים מהאישומים לגבי חלק מהנאשמים, כאשר לגבי יתר האישומים – זוכו כלל הנאשמים שהעבירות הכלולות בהן יוחסו להם.
כתב האישום הוגש נגד מודגל, אילון בן הרצל ו
מנדל גולדברג, אותם ייצג עו"ד י 'לוי ועו"ד ע' קורלנדר; נגד חברת ישראל מנדלסון - הספקה טכנית והנדסית וסמי לוי, אותם ייצג עו"ד נ' זקלר; נגד חברת א.ש. טסה, א.א.א. טסה, אליהו טסה ושאלתיאל טסה, אותם ייצג עו"ד י' אהרונסון; נגד חברת ח.ג.י.י., חברת ח.ג.י.י. – המשביר ורוזנברג משה, אותם ייצגו עו"ד ת' תורג'מן ועו"ד ד' צרפתי; נגד חודרלנד מרדכי, אותו ייצג עו"ד ר' בכר; נגד חברת ש.א.ח.פ הנדסה, ברי אוריאל, ברי מרדכי, חברת ש.א.ל ציוד טכני, חברת ש.אל מרכז, מיכאל אלקלעי, ניר אלקלעי, יעקב אלשיך וחיים בחסי, אותם ייצגו עו"ד ג' אדרת ועו"ד נ' ליפסקר; נגד חברת פרופילון סחר ואברהם ברנט, אותם ייצג עו"ד ז' סוחוליצקי ונגד חברת י.א. וולפמן ו-וולפמן יורם, אותם ייצג עו"ד ז' סוחוליצקי.
התובעת יוצגה על-ידי עוה"ד א' סיון, א' יוסטמן, ט' רוטשטיין, באי-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה מהרשות להגבלים עסקיים, ועו"ד מלכתא אלמור מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה).
כתב האישום ייחס לנאשמים, ובהם יצרנית הפיטינגים הבלעדית בארץ, חברת מודגל, ומשווקי הפיטינגים העיקריים שלה עבירות הסדר כובל שבוצעו בעיקרן בתקופה שבין ספטמבר 1994 ועד דצמבר 2006. פיטינג הוא אביזר צנרת מים, המשמש כמחבר לצינורות, והוא יוצר על-ידי מודגל בתהליך של יציקה.
על-פי טענות הרשות להגבלים עסקיים והמחלקה הכלכלית בפרקליטות, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, החלו מודגל והחברות הנאשמות להיוועד באורח קבוע בבית איטונג, באמצעות מנהליהן הבכירים. עוד נטען, כי בפגישות אלה, תיאמו ביניהם הנאשמים את מחירי הפיטינגים כלפי ציבור הצרכנים והגבילו את כמות הפיטינגים המיוצרים והמשווקים על ידם, ואף הסכימו להימנע מלייבא פיטינגים או לשווק פיטינגים מייבוא.
משלושת האישומים הראשונים שעסקו, על-פי הנטען, בהסדרים שנולדו בישיבות בית איטונג (מחיר מינימום, אי-ייבוא, מכסות), הוכח רק הראשון, שעניינו הסדר מחיר המינימום. ביהמ"ש קבע כי אין לראות הסדר זה כהמלצת מחיר חד-צדדית שהופנתה בבית איטונג, אלא כהסכמה של כלל משווקות הפיטינגים יחד עם יצרן הפיטינגים לעניין המחיר שיועמד בשוק, הסכמה שהושגה בישיבות בית איטונג. ביהמ"ש ציין כי קביעה זו נעשתה על יסוד הראיות הישירות לגבי חילופי הדברים בישיבה, וגם על יסוד ראיות נסיבתיות.
לגבי הסדר אי-הייבוא, קבע ביהמ"ש כי לא היו ראיות ישירות טובות דיין להוכחת הסכמה שעניינה אי-ייבוא, וגם לא ראיות נסיבתיות חזקות דיין. באשר להסדר המכסות, נקבע כי גם אם "מנגנון המכסות" הוכח, הובהר כי לא נקבעו בגדרו מכסות מכירה או רכישה, אלא הוא שימש כאמצעי לחישוב הבונוסים, וכך היה למעשה בגדר קביעת מחיר חד-צדדית לפיטינגים, שמודגל הייתה זכאית להעמידה. "קבלת המחיר בהסכמה על-ידי המשווקים לא היה בה כדי להוות הסדר, כפי שהיענות לכל מחיר ברכישה אינה הסדר כובל", כתבה השופטת בפסק-הדין.
משלושה אישומים נוספים, המתייחסים להסדרים כובלים, אשר כונו בכתב האישום "הסדרים פרטניים", הוכח רק אישום אחד, הסדר עם חברת טסה, שעניינו אי-ייבוא. האישום האחרון בוטל על-ידי ביהמ"ש, לאחר קבלת טענת ההגנה מן הצדק.
