היועץ המשפטי של רשות ניירות ערך, עו"ד שוני אלבק, אינו חושש מבתי המשפט. בכינוס שנערך בשבוע שעבר בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל בנושא פסק הדין בפרשת דסק"ש, תקף אלבק בחריפות את השופטים, שלשיטתו מקלים עם עברייני הצווארון הלבן משיקולים לא עניינים.
"ההבחנות בין צווארון לבן לגנבים רגילים מביאות לכך שלעברייני צווארון לבן יש הגנות נוספות מעבר לעבריינים אחרים, כי הם נראים כמו האנשים שנמצאים במילייה של השופטים ושל עורכי הדין שמגנים עליהם. אנחנו יכולים לפגוש אותם במסיבת חברים בשישי בערב בלי בעיה. לכן הם נורמטיביים ובית המשפט נותן להם הגנות. אני חושב שזה מאוד לא מוסרי".
לפני כחודש הרשיע בית המשפט העליון, בתום הליך משפטי שנמשך כ-15 שנה, את דסק"ש (דיסקונט השקעות), המנכ"ל לשעבר איש העסקים
דב תדמור, היועץ המשפטי עו"ד שלמה כהן והחשב לשעבר ג'ון בוק ב-18 עבירות דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר ב-90'-95' (ראו תיבה). עונשיהם של המורשעים עדיין לא נגזרו, ואולם המדינה ביקשה להטיל עליהם עונשי מאסר בפועל, שיבוצעו, למעט כהן, בדרך של עבודות שירות.
בדיון שהתקיים בעקבות פסק הדין של העליון, היה אלבק נסער במיוחד משרשרת פסקי דין שנכתבו באחרונה על-ידי שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב
חאלד כבוב והנשיאה דבורה ברלינר, שהקלו לטעמו עם מורשעים בעבירות צווארון לבן. "לגנוב מבית זה דבר אחד ולבצע מניפולציה על מניות זה עניין אחר", טען אלבק. "הרבה יותר קל לקבל טיפ מאדם שעובד בחברה ציבורית, לרכוש מניות ואחרי שנייר הערך קופץ למכור אותו. זה יותר קל מללבוש בגדי עבודה, לקנות כלים לפריצה, לראות שאנשים יצאו מהבית ולהעמיס. אבל זו אותה תוצאה. כשדב תדמור ניהל במשך 20 שנה חברה ציבורית ולא גילה מידע לציבור הוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה".
על כך הגיב עו"ד פנחס רובין, ראש משרד גורניצקי ושות', שהשתתף בדיון ואמר: "הביורוקרטיה של הרגולציה בשוק ההון גורמת לכך שאנשים מבצעים עבירות ללא כוונה או מודעות ואין בכך ליצור פגם מוסרי".
אלבק המשיך במתקפה: "אני קורא בפסקי דין שנוגעים לעבירות מתחום הצווארון הלבן משפטים כמו 'המערערים הם אנשים נורמטיביים' או 'המעבר מפעילות עסקית לפעילות פלילית אינו עניין של מה בכך, הדעת נותנת שיהיה צורך בפיתוי של ממש'. מה זה פיתוי של ממש? יסוד נפשי חדש שהומצא לצורך עבירות של שוק ההון? למה הם אנשים נורמטיביים? למה הם צריכים פיתוי? אם הם לא ירוויחו הרבה מאוד כסף לא הגיוני שהם יעברו עבירה? למיידוף היה חסר כסף? אני לא חושב. לדב תדמור היה חסר כסף? לא. לאילון צברי היה חסר כסף? לא. אבל הם עשו עבירות בשוק ההון. אם בית המשפט יתחיל לחפש פיתוי או מוטיב נוסף בעבירה לא נמצא הרבה עבריינים".
אלבק הוסיף והקשה: "אולי צריך להעמיד להם אמות מידה גבוהות יותר בגלל הכספים הרבים שהם שולטים בהם?".
על כך ענה רובין: "עד שלא הופכים לנאשמים לא מבינים את דיני הראיות. לא כל מה שנראה כעבירה, נעשה מתוך מודעות ורצון להזיק. האמת היא באמצע. צריך להבין ששאלת הפיתוי היא מתחום דיני הראיות, כאשר השופט שואל אם הוא פותה ומכך מנסה לבחון כוונה פלילית של המבצע".
