גבר ואישה חרדים מהמגזר החסידי התגרשו בשנת 2007, ובימים אלה הגישה האישה עתירה לבית משפט העליון נגד בית הדין הרבני והבעל לשעבר, בעניין החלטת בית הדין הרבני האזורי - להעביר את המשמורת על שני בניהם הקטינים (בני 9 ו-8) לבעל לשעבר-המשיב למשך חצי שנה.
בעתירה נטען כי בית הדין האזורי בירושלים החליט כך לאחר שקיבל את המלצות פקידת הסעד, ומבלי שקיים דיון בנושא. "לבית הדין לא הייתה סמכות לדון בסוגיית המשמורת, ושניים מהדיינים החתומים על ההחלטה לא היו בהרכב שדן בעניינינו בשנת 2007". העותרת ביקשה להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה, ולקבוע כי אין לבתי הדין סמכות לדון בסוגיית המשמורת.
"האישה עושה דין לעצמה" הבעל לשעבר השיב כי התמונה שהוצגה בעתירה אינה מלאה. לדבריו, מאז שנת 2007 נערכו שלושה תסקירים, ניתנו מספר החלטות בבית הדין האזורי ונדחה ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הרבני הגדול. "בעבר הסכמנו שבית הדין ייתן תוקף של החלטה לתסקירים שהוגשו מבלי לערוך דיון. עתה, משניתן תסקיר שאינו נוח לעותרת, היא תוקפת את הפרקטיקה לה הורגלנו".
הוא הדגיש כי ההחלטה להעביר אליו את המשמורת לא נבעה מהתנהגות העותרת "ברמה הדתית-אישית", אלא בהתרשמות גורמי הרווחה מקשייה לראות את הקונפליקט אליו נקלעו הילדים. "לבית הדין סמכות לדון בתביעה, העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, והעותרת מתעלמת מההחלטה ועושה דין לעצמה".
"צריך להתחשב בילדים" בית המשפט העליון דחה את העתירה. "בכל הנוגע לסמכות, העותרת אינה טוענת כי סוגיית המשמורת והסדרי הראיה לא נכרכו כדין לתביעת הגירושין, ורצף ההחלטות והדיונים שתואר בתגובת המשיב מעיד כי נושא זה אכן נדון בעבר, וממשיך להיות נדון בהווה כדין. עוד נזכיר, כי קשה יותר להלום טענת חוסר סמכות לאחר שהעותרת כבר התדיינה בבית הדין האזורי, ואף הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול - ולא העלתה טענה בדבר חוסר סמכות. בכל מקרה, ערעור העותרת תלוי ועומד בפני בית הדין הרבני הגדול, וככל שהעלתה במסגרתו טענת חוסר סמכות, חזקה על בית הדין שידון בה לגופה".
בית משפט העליון הדגיש כי לא יתערב בהליך המתנהל בפני בתי הדין הרבניים, בטרם נתנו אלה את החלטותיהם הסופיות.
עוד נפסק כי על העותרת להתייחס להמלצות פקידת הסעד הנובעות מטובת הילדים. "ייטיבו הצדדים, ובפרט העותרת לעשות, אם ינהגו לפי המלצות גורמי הרווחה תוך התחשבות בסיטואציה הקשה אליה נקלעו שני ילדיהם הקטינים שלא בטובתם".