הנשיא: מתגעגע לפשטות ולבגדי החאקי בקיבוץ

נשיא המדינה, שמעון פרס פתח (ד', 31.3.10) את חגיגות 100 השנים להתיישבות הקיבוצית, בקיבוץ דגניה א'. לדבריו, מדינת ישראל לא הייתה מה שהיא, ללא ההתיישבות העובדת. "ללא תרומת האיזון וההעזה שהתנועה העניקה למצבנו הביטחוני וליציבתנו החברתית. במלאת לה מאה, ההתיישבות צריכה להתגאות בהיסטוריה שעשתה. ואולי אסור לה עדיין לסכם. כי זה לא הסוף. נכונות לה גדולות גם בעתיד", אמר פרס. הנשיא התייחס בנוסטלגיה להיסטוריה הקיבוצית האישית שלו, כשהיה בצעירותו חבר קיבוץ אלומות. "כשאני שואל את עצמי: לְמה אני מתגעגע, אני נזכר לְמה ראוי להתגעגע.אני מתגעגע למשמעות יום העבודה שלמדתי בגבע. אני מתגעגע לקבוצת אלומות שממנה צפינו ביופיו המשגע של עמק הירדן. אני מתגעגע לפשטות ההליכות. לבגדי החאקי המקומטים. נכון, במחסן הבגדים היה זוג מכנסיים מפלנל אפור, לנישא ביום נישואיו. אני מתגעגע לערוגת הפרחים של אשדות, לאשכולות הבננות של דגניה, לדיקטים של אפיקים. לתמרים של כנרת. לשדות הפלחה והמטעים הירוקים כל כך. לרפת, לדיר ול-לול שהדיפו בשׂמִים בעלי ריחות מגוונים. לטיול הנפלא עם עלות השחר, בצאתי לרעות בוואדי פיג'אז ולשאת עיניים לכוכבים שנולדו עם השחר הטרי. אני מתגעגע לחדר המשפחה הצנוע. ולחדר הילדים ההומה, לוויכוחים האידיאולוגים, ולהחלטות הגורליות של אסיפת הקיבוץ. וכמובן לחצילים שכל פעם הוצעו לנו בטעם מתחלף.וגם לטיפות הגשם שהרעישו את גגות הפח, אם הם טרם נסחפו על ידי הרוח. ועד היום עובר בי רטט כשאני שומע את השם דגניה. אלף או בית. הסדר לא קובע.ואני גם שואל את עצמי את לְמה אני מתגעגע, כדי שאוודע למי אני שייך ", דברי הנשיא.