השנה החולפת הייתה כנראה שנת העסקים הקשה ביותר של
לב לבייב אי-פעם. לפני שנתיים היה לבייב מאנשי העסקים הנערצים בישראל. במשך שנים הוא פעל בענף היהלומים באנונימיות כמעט מלאה, אבל כשרכש את השליטה באפריקה ישראל ב-1997 נכנס היישר לאור הזרקורים.
בעשור שחלף מאז פיתח לבייב את אפריקה ישראל מחברת נדל"ן בינונית לענקית בינלאומית עם השקעות גדולות בעיקר ברוסיה, שהתאוששה במהירות מהמשבר של 1998. בשיאה, במאי 2008, שוויה של אפריקה ישראל הגיע לכמעט 15 מיליארד שקל - כ-75% מהם היו חלקו של לבייב. ואז הכל התהפך.
בשנתיים שחלפו מאז, לבייב נאלץ להוביל את אפריקה ישראל להסדר חוב והפך אותה לחברה הגדולה ביותר בישראל שהגיעה למעמד המפוקפק. ההסדר גם חייב אותו להזרים כספים לחברה מכיסו האישי ולהנפיק מניות לבעלי החוב, מה שידלל את חלקו היחסי בהון שלה. המשבר העמוק באפריקה ישראל והנסיגה שחלה במקביל בעסקי היהלומים שלו גם גרמו לדחיקתו של לבייב מרשימת המיליארדרים שלנו.
ההימור של דנקנר השתלם אבל המקרה של לבייב קיצוני. העליות החדות שנרשמו בשווקים הפיננסיים בכל העולם בשנה האחרונה חידשו את הונם של מרבית עשירי ישראל, שעלה בשיעור דולרי ממוצע של 52%. העלייה אומנם לא החזירה את עשירי המדינה לרמות השיא של 2008, אבל קירבה אותם אליהן.
בנוסף, העלייה גרמה לכך שרשימת המיליארדרים בישראל השנה היא המאוכלסת ביותר אי-פעם - 38 איש, 15 משפחות. בחלק מהמקרים שבו אל הרשימה אישים שהיו בה בעבר; באחרים הצטרפו אליה אישים חדשים; ובמקרה אחד מדובר במצטרף שבמהלך השנה חזר להיות אזרח ישראל - ארנון מילצ'ן.
בעבור כמה מחברי הרשימה, השנה החולפת הייתה פשוט יוצאת-דופן. אחד מהם הוא
נוחי דנקנר, ששוויו זינק בשנה האחרונה ביותר מ-350%. דנקנר חייב את ההתעשרות המדהימה הזאת לשלוש השקעות של קבוצת אי.די.בי: שופרסל - הרשת הקמעונית המצליחה ביותר בישראל; סלקום - מכונת מזומנים משומנת; אבל בעיקר להשקעה של כור במניות הבנק השווייצי קרדיט סוויס. דנקנר התחיל להשקיע בקרדיט סוויס עוד לפני המפולת של ספטמבר 2008. אחרי שהשווקים קרסו, דנקנר לא רק שלא מימש את ההשקעה, אלא אף הגדיל אותה, עד שהגיע לשיא של כ-7 מיליארד שקל. מקור ההתעשרות הגדול שלו היה אפוא הימור שעד כה התברר כמוצלח במיוחד.
יש גם חברים ברשימה שהתעשרו מאוד מעסקים שאינם חובקי עולם באותה המידה. אחד מהם הוא רמי לוי, שראה הצלחה עצומה בעסקי הקמעונות שלו, שמתחרים בשופרסל של דנקנר. בין מועד הסגירה של רשימת השנה שעברה - 15 בפברואר 2009 - למועד סגירת הרשימה החדשה - 31 בינואר 2010 - שווייה של רשת השיווק של לוי, רמי לוי שיווק השקמה, קפץ יותר מפי שלושה במונחים דולריים.
עדיין לא מתירים את הרסן כמעט כל מדדי השווקים הפיננסיים הגלובליים עלו באופן חד ב-2009, ובישראל עלו המדדים בשיעורים תלולים יותר. במקביל, מכיוון שבשנה החולפת התחזק השקל לעומת הדולר, העליות בישראל היו חזקות אף יותר. לדוגמה, בעוד שמדד דאו ג'ונס עלה ב-28%, מדד תל אביב 100 עלה בשיעור דולרי של 84%.
העובדה הזאת משקפת את מה שמנתחים, סוכנויות דירוג וכלכלנים בינלאומיים חזרו ואמרו בשנה האחרונה - שכלכלת ישראל נכנסה לתוך המשבר של סוף 2008 במצב טוב יותר ממדינות רבות במערב.
אלא שהמצב רחוק מלהיות טוב, או אפילו יציב. השווקים הפיננסיים נפתחו אומנם, ויש חברות שחזרו לגייס מהמשקיעים באמצעות הנפקת אג"ח, אבל ישנם פרויקטים שעדיין כמעט בלתי-אפשרי להשיג להם מימון. ההשקעות התחדשו, אך לא במלוא המרץ. חברות רבות עדיין מעדיפות להתכסות בשכבת מזומנים שמנה כדי להיות מוכנות לצרה. הצריכה הפרטית התאוששה גם היא, אבל הרסן עדיין לא הותר.
בנק ישראל דואג מצדו שגם התמריצים להוצאות ואפילו להשקעות יהיו מוגבלים - הוא העלה את הריבית כמה פעמים מאז השפל שאליו הביא אותה, אם כי במונחים היסטוריים הריבית עדיין נמוכה. במקביל מנסה הבנק למזער את הפגיעה ביצוא שנגרמת מהתחזקותו הנמשכת של השקל.
פגיעות המשבר עדיין ניכרות בכמה מהחברות הגדולות בישראל: אפריקה ישראל, צים שבשליטת משפחת סמי עופר ודלק נדל"ן שבשליטת
יצחק תשובה הן דוגמאות בולטות. חברות רבות נוספות עדיין נושאות צלקות וכולן חשופות להתחדשות הקשיים בשווקים.
הרשימה השנה, אם כן, נראית מצוין - בוודאי אם משווים אותה לרשימה של השנה הקודמת, ועוד יותר מכך אם היא נבחנת לאור החששות הגדולים מפני הידרדרות עמוקה יותר ששררו בשנה הקודמת. אבל כל העושר הזה נצבר על תנאי.