הפרשה הבטחונית: גניבה, ריגול, שוחד

החקירה בפרשה הביטחונית החלה זמן קצר לאחר נובמבר 2008, לאחר מאמר שפורסם ב-News1 על-ידי הפרשן יהונתן דחוח-הלוי. באותו מאמר הצביע דחוח-הלוי על החשד לפיו דליפת המסמכים הינה מלשכתו של אלוף פיקוד המרכז. באותו מאמר נכתב, בין היתר: "הערכה ראשונית של הממצאים - לכתב הארץ אורי בלאו מקור ככל נראה במפקדת פיקוד המרכז. למקור נגישות למסמכים רגישים ביותר, אם באמצעות הרשאה או בדרך בלתי חוקית, בתיקיות של לשכת אלוף פיקוד המרכז... המניע להעברת המסמכים לאורי בלאו הינו ככל הנראה על-מנת לקדם סדר-יום פוליטי. המקור היה פעיל לפחות עד לפני חודשיים-שלושה". לאחר פרסום הכתבה הוגשה תלונה ונפתחה חקירת מצ"ח. מאוחר יותר אף צורף שירות הביטחון הכללי (השב"כ), כדי שיסייע באיתור עותקי המסמכים שנגנבו. החשש הגדול: שמא יידלפו המסמכים ויגיעו לידי האוייב.

אופן התנהלות החקירה חייב את המשטרה הצבאית ואת השב"כ לפעול בחשאיות, ככל שניתן, כדי להקדים ולתפוס את עותקי המסמכים שנגנבו. מחמת זאת פנתה הפרקליטות לבית המשפט – גם לאחר שכבר הוגש כתב אישום נגד ענת קם – ביקשה וקיבלה צו איסור פרסום גורף, כולל על זהות החשודים ואפילו על עצם קיומה של חקירה בנושא. לפרשה הביטחונית היבטים נוספים ומעניינים מעבר לכתב האישום שהוגש נגד ענת קם. להלן כמה מהם: 1) הניסיון להעביר את המסמכים לידיעות אחרונות - ענת קם הציעה בקיץ 2008 להעביר את המסמכים קודם לכן לפרסום בעיתון ידיעות אחרונות. לשם-כך היא פנתה לעיתונאי יוסי יהושע. מהלך זה לא התממש. ידיעות אחרונות איבדו את הסקופ אבל נמנעו מפגיעה בבטחון המדינה; 2) ענת קם התקבלה לעבודה באתר וואלה - ענת קם העבירה בספטמבר 2008 את המסמכים לעיתונאי אורי בלאו (הארץ), שמיהר לפרסם אחדים מהם בעיתון הארץ. בין לבין התקבלה לעבודה באתר וואלה (שנשלטת על-ידי בזק בינלאומי ועיתון הארץ), מה שמעלה חשד לעבירה של קבלת שוחד. היבט זה בפרשה טרם נחקר; 3) אורי בלאו הפר הסכם - אורי בלאו ערך הסכם עם רשויות החקירה – לאחר שנחקר, במסגרתו הוא התחייב/ אמר כי אין בידיו ו/או ברשותו מסמכים נוספים. אלא שהחוקרים לא האמינו לו, ובצדק. הם פנו לבית המשפט, ביקשו וקיבלו צו חיפוש. בחיפוש שנערך בביתו התגלה הדיסקט יחד עם המסמכים; 4) אורי בלאו ברח לחו"ל - אורי בלאו הבין היטב כי הוא חשוד בשיבוש מהלכי חקירה ומשפט. מחמת זאת הוא ברח לחו"ל – תחילה לסין, ואחר-כך לבריטניה. 5) העיכוב בהסרת צו איסור הפרסום, בגלל הבריחה - העיכוב בהסרת צו איסור הפרסום התבקש, לגישת מצ"ח, השב"כ והפרקליטות, מחמת זאת שאורי בלאו נמלט מישראל וקיים חוסר וודאות בשאלה: האם כל המסמכים נתפסו, והאם חלילה הם מצויים בידיים בלתי מורשות. בפנייה לבית המשפט נאמר: אין ספק, שעצם החזקתם של מסמכים אלה בידי אנשים שאינם מורשים לכך, עלולה לפגוע קשות בבטחון המדינה, וביכולתה להתמודד עם האיומים הביטחוניים העומדים בפניה". 6) נכשל המו"מ עם אורי בלאו - במטרה להגן על בטחון המדינה, נוהל מו"מ עם עיתון הארץ ועם אורי בלאו כדי להשיג מהם את המידע הדרוש ו/או את המסמכים כולם. ואולם, עיתון הארץ ואורי בלאו מעמידים עכשיו תנאים: הימנעות ממעצרו של בלאו ו/או העמדתו לדין. "רק אתמול הסתיים משא-ומתן זה ללא הצלחה" – נטען בפניית הפרקליטות לבית המשפט. עיתון הארץ, עורכיו ומנהליו נותנים לבלאו גיבוי מלא, הן כלכלי והן מערכתי. 7) מי הדליף לחו"ל את הפרשה - אחד הנימוקים בהם השתמשו כמה כלי תקשורת בדרישתם לסלק את צו איסור הפרסום הוא: העובדה שהפרשה פורסמה בהרחבה בכלי תקשורת בחו"ל. עתה טוענת הפרקליטות - על בסיס מידע מוצק המצוי בידיה: "הועברו שלא כדין פרטי הפרשה לידיעת כלי תקשורת זרים בידי גורמים אינטרסנטיים, ופורסמו ברבים. גם לעובדה זו יש רלוונטיות בנסיבות העניין", נאמר.